הדרכה באנדרטת הקרון ביד ושם

אנו נמצאים באנדרטת הקרון, הנקראת גם יד למגורשים. מרגע שהתקבלה התכנית השטנית " הפתרון הסופי", הוצאו צווי גירוש ליהודים ברחבי מדינות אירופה תחת השלטון הנאצי. היהודים נצטוו להגיע למקום ריכוז, בדרך כלל בקרבת תחנת הרכבת, נושאים עמם רק מעט מיטלטלים. כל מי שלא צייתו לפקודה להתייצב או לא עמדו בקצב ההליכה, נורו בזמן האקציה. בתחנת הרכבת נדחסו המגורשים בהמוניהם אל קרונות משא אטומים, שבמקור שימשו להעברת בהמות, ללא פתחי אוורור והנסיעה נתמשכה לעִתים ימים ארוכים ללא מים ומזון, וגבתה קרבנות רבים.

השילוחים למחנות המוות התבצעו בתואנות שונות ובדרכי רמייה. ליהודים בפולין סופר על שילוח של "אלמנטים מיותרים, חסרי תעסוקה" לעבודה במזרח וליהודים במערב סופר על העברתם להתיישבות במזרח. הרמייה היתה כה גדולה עד כי במדינות מסוימות חויבו היהודים לשלם כרטיס נסיעה לרכבת. מכונת הרצח הייתה תוקפת בפתאומיות ערים ועיירות והאקציה נמשכה ימים או שבועות. תחילה היו פותחים בגירוש השכבות החלשות .לאחרים הותירו את האשליה שלא ייפגעו. לאחר הגירוש הראשון באו השלבים הבאים – עד ה"טיהור" המלא.

האקציות הִכו את היהודים בהלם שמנע כל אפשרות של התארגנות והתגוננות רחבה. השמועות על מחנות המוות נתקלו בדרך כלל באי-אמון. ההיגיון הרגיל והלב סירבו להאמין באפשרות כזאת. גרמניה הנאצית הצליחה להוליך שולל את היהודים עד הרגע האחרון ממש.

הרכבות הובילו מליוני יהודים למותם, במשך שנים. אך לעתים רחוקות הקרונות גם שימשו דרך בריחה לאותם בודדים שהצליחו להיחלץ מהקרון ולשרוד קפיצה מרכבת נוסעת.

לזכר המגורשים, הוקמה האנדרטה שלפנינו ע"י האדריכל משה ספדיה ב1990 שבמרכזה ניצב קרון רכבת אותנטי, ששימש להובלת יהודים מגורשים למחנות ההשמדה. האנדרטה עוצבה בצורה כזו שהקרון עומד, קופא בזמן, ניצב בקצה מסילת- הברזל על פי תהום -זכר לסופו של המסע במחנות ההשמדה. אך גם יש תקווה באנדרטה, תחנתו הסופית של הקרון היא בירושלים, בירת המדינה היהודית, המנוגדת לסופו של המסע המקורי וסמל לתקומתו של העם היהודי לאחר השואה

נפרד בשלב זה מ"יד ושם" ונתקדם לכיוון הר הרצל, הר הזיכרון הלאומי, בו מתחיל המסע לתקומה.

הדרכה באנדרטת הקרון ביד ושם

אנו נמצאים באנדרטת הקרון, הנקראת גם יד למגורשים. מרגע שהתקבלה התכנית השטנית " הפתרון הסופי", הוצאו צווי גירוש ליהודים ברחבי מדינות אירופה תחת השלטון הנאצי. היהודים נצטוו להגיע למקום ריכוז, בדרך כלל בקרבת תחנת הרכבת, נושאים עמם רק מעט מיטלטלים. כל מי שלא צייתו לפקודה להתייצב או לא עמדו בקצב ההליכה, נורו בזמן האקציה. בתחנת הרכבת נדחסו המגורשים בהמוניהם אל קרונות משא אטומים, שבמקור שימשו להעברת בהמות, ללא פתחי אוורור והנסיעה נתמשכה לעִתים ימים ארוכים ללא מים ומזון, וגבתה קרבנות רבים.

השילוחים למחנות המוות התבצעו בתואנות שונות ובדרכי רמייה. ליהודים בפולין סופר על שילוח של "אלמנטים מיותרים, חסרי תעסוקה" לעבודה במזרח וליהודים במערב סופר על העברתם להתיישבות במזרח. הרמייה היתה כה גדולה עד כי במדינות מסוימות חויבו היהודים לשלם כרטיס נסיעה לרכבת. מכונת הרצח הייתה תוקפת בפתאומיות ערים ועיירות והאקציה נמשכה ימים או שבועות. תחילה היו פותחים בגירוש השכבות החלשות .לאחרים הותירו את האשליה שלא ייפגעו. לאחר הגירוש הראשון באו השלבים הבאים – עד ה"טיהור" המלא.

האקציות הִכו את היהודים בהלם שמנע כל אפשרות של התארגנות והתגוננות רחבה. השמועות על מחנות המוות נתקלו בדרך כלל באי-אמון. ההיגיון הרגיל והלב סירבו להאמין באפשרות כזאת. גרמניה הנאצית הצליחה להוליך שולל את היהודים עד הרגע האחרון ממש.

הרכבות הובילו מליוני יהודים למותם, במשך שנים. אך לעתים רחוקות הקרונות גם שימשו דרך בריחה לאותם בודדים שהצליחו להיחלץ מהקרון ולשרוד קפיצה מרכבת נוסעת.

לזכר המגורשים, הוקמה האנדרטה שלפנינו ע"י האדריכל משה ספדיה ב1990 שבמרכזה ניצב קרון רכבת אותנטי, ששימש להובלת יהודים מגורשים למחנות ההשמדה. האנדרטה עוצבה בצורה כזו שהקרון עומד, קופא בזמן, ניצב בקצה מסילת- הברזל על פי תהום -זכר לסופו של המסע במחנות ההשמדה. אך גם יש תקווה באנדרטה, תחנתו הסופית של הקרון היא בירושלים, בירת המדינה היהודית, המנוגדת לסופו של המסע המקורי וסמל לתקומתו של העם היהודי לאחר השואה

נפרד בשלב זה מ"יד ושם" ונתקדם לכיוון הר הרצל, הר הזיכרון הלאומי, בו מתחיל המסע לתקומה.

פוסטים דומים

השאר תגובה

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *