הכיסופים לירושלים

המצגת נערכה על ידי אהד גרוסמן ויוני רוזנשטרק

מצגת לסיור הר הצופים - הר הזיתים - שער הרחמים - שער האריות - רחבת הכותל

המצגת כוללת תמלול של ההסברים

להורדת המצגת - לחצו

סיור בצד המזרחי של ירושלים

בשיעור היום נבקר בצד המזרחי של ירושלים – הר הצופים, הר הזיתים, נחל קדרון ורחבת הכותל המערבי שבעיר העתיקה. רוב המסלול הוא חלק משביל ירושלים, שביל בן 60 ק"מ המקיף את העיר. נראה את שער האריות ושער הרחמים, את הר הבית ורחבת הכותל, נספר על הגעגועים לירושלים לאורך הדורות ועל החזרה לעיר העתיקה ולכותל במלחמת ששת הימים, האירוע שאותו אנו מציינים בחגיגות יום ירושלים.

לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, וביתר שאת לאחר מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה, החל תהליך הדרגתי וארוך של יציאת רוב העם היהודי לגלות מחוץ לארץ ישראל. לעם היהודי היה כבר ניסיון בגלות, מהתקופת גלות בבל הראשונה במאה השישית לפני הספירה, וכמו שאז ישבו היהודים על נהרות בבל ובכו בזוכרם את ציון, גם בתקופת הגלות הזו שמרו היהודים על התקווה לחזור לירושלים, להקים את בית המקדש מחדש ולשקם את העיר שהרסו הרומאים, ולהפוך אותה מחדש לבירתם. התקווה הזו, לחזור לירושלים ולבנותה מחדש, הוכנסה לתפילות ("בשנה הבאה בירושלים הבנויה"), לסיפורים ולשירים רבים.

הר הצופים

משמיעים את הבית הראשון של השיר: https://www.youtube.com/watch?v=f2HUGPujiWM

לאחר ההשמע הסבר: את השיר, המבטא את הווית הגעגוע היהודי רב הדורות לירושלים, כתב אביגדור המאירי בשנת 1928. הוא היה אז עולה חדש שהגיע לארץ מהונגריה, כנראה שהוא ביקר בהר הצופים (שב-1925 כבר נחנכה בו האוניברסיטה העברית) וכתב את השיר בהשראת הנוף שראה. אבל מעטים מאד זוכרים כיום שאת השיר העצוב והמרגש הזה, כתב אביגדור המאירי למופע סאטירי בתאטרון הסאטירי הראשון בארץ ישראל – תאטרון הקומקום.

אביגדור המאירי, עיתונאי וסופר שעלה לארץ מהונגריה, ייסד ב-1927 את התאטרון הסאטירי הראשון בארץ – הקומקום. הוא היה כמו ארץ נהדרת היום. אז מה הקשר של השיר הסנטימנטלי "מעל פסגת הר הצופים" לסאטירה? אנחנו מכירים את השיר היום, בביצועים של יהורם גאון ואחרים, עם שני בתים. אבל לשיר היו עוד שני בתים, שבגלל שהם מעבירים ביקורת נוקבת על ירושלים ואנשיה, לא שרים אותם.

בבית השני, האבוד, של השיר, המאירי מבקר את הפילוג הרב בין העדות של ירושלים, שרבות אחת עם השניה כל הזמן – ספרדים, אשכנזים, תימנים, אתיופים, חרדים וחילונים (שאז קראו להם "חופשים").

להשמיע את הבית השני (לגזור את הקובץ בביצוע של אבי גרייניק, עידן אלתרמן וירדן בר כוכבא מהפרק הראשון של "במדינת היהודים")

האם המצב השתנה? או שמה שהרגיש המאירי ב-1928 נכון גם ל-2020? ואולי זה נכון לא רק לירושלים, אלא לכל ארץ ציון?

שער הרחמים- המוביל ישירות למתחם רחבת הר הבית.

אנחנו מכירים תיאורים בספרות- של יהודים עוד מלפני 1000 שנה שהיו מגיעים לירושלים ומתפללים דווקא על שער הרחמים הנעול.

במסורת היהודית מוזכר שהיו 2 שערים במזרח המקדש- אחד מיועד לחתנים, והשני לאבלים.

ברגע שהיה אבל נכנס דרך שער האבלים- כולם יודעים שהוא בעצב, בצער וביגון- וממילא מיד פנו אליו לנחם ולעזור לו. מנגד עם ייכנס חתן- דרך שער השמחה- כמובן שאפשר לשמח אותו, לברך אותו ולעשות לו קולולולו.

ע"פ המסורת המוסלמית דרך שער זה- שער המזרח הגיע מוחמד במסע הלילי שלו- למתחם הר הבית ומכאן עלה לשמיים.

במסורת הנוצרית- מספרים שישו נכנס דרך שער זה ביחד עם תלמידיו בעת עליה לרגל לבית המקדש כשבידיהם ענפי תמרים ובפיהם תפילת "אנא ה הושיעה נא, אנא ה הצליחה נא".

בתקופות קדומות תקופה ביזנטית- בימי הנוצרים השער היה עם דלתות ברזל והיו פותחים אותם פעמיים בשנה.

מאוחר יותר עם התקופה המוסלמית, סגרו את השער ושמרו עליו נעול לצמיתות בדלתות ברזל.

רק מאוחר יותר – לפני 500 שנה, בתקופה הטורקית- סולטן סולימן המפואר נעלו וחסמו את שער הרחמים באבנים באופן סופי.

אחד השמות של השער- בערבית-  שער חיי הנצח.

ע"פ המסורת המוסלמית, וגם היהודית- תחיית המתים וחיי הנצח יתחילו דוקא מעמק קדרון, העמק הנמצא ממש מתחת לשער הרחמים- ולכן הכבוד הגדול היה דוקא להיקבר בהר הזיתים או בבית הקברות המוסלמי שצמוד לשער הרחמים.

מול שער הרחמים נמצא בית העלמין של הר הזיתים. הוא נחשב לבית העלמין היהודי העתיק ביותר בעולם והגדול ביותר בעולם. יש בו למעלה מ-70 אלף קברים, חלק, שאפשר לראות בתחתית התמונה, מימי בית השני.

המסורת היהודית מספרת- דרך שער זה "שער המזרחי", שהיה הכי קרוב למקום קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר לעם היהודי, גלתה השכינה אחרי חורבן בית המקדש, ודרכה- השכינה והגאולה עתידה לשוב.

אולי לכן- מסורת מספרת שהמוסלמים חסמו את שער הרחמים, כדי למנוע את הגעתו של המשיח והגאולה היהודית.

אין ספק שמקום זה, הוא מקום של תפילה, של געגועים וציפייה גדולה לחיי הנצח ולגאולה.

מתוך כל המסורות אלה-  ישב מאיר בנאי וכתב את שירו המדהים- שער הרחמים.

כן, שער הרחמים עדין חסום, אנו עדין במאבקים ומלחמות בין 3 הדתות על קדושת ירושלים, ומחכים ליום שהשער הזה ייפתח- לרחמים אמתיים, ויביא בשורה גדולה של שלום לעולם.

הר הצופים- הר מרשים במיקום אסטרטגי, וחשיבות הסטורית גדולה. מעבר לתצפיות הפנורמיות המדהימות 360 מעלות- להר סיפורים רבים.

הר הצופים הוא מקום חשוב בהיסטוריה היהודית. ההר מופיע במקורות והוזכר כמקום בעל חשיבות בתקופת בית המקדש. בתחילת 1900- נמצאו בהר הצופים מספר חללי קבורה חשובים מתוארכים לתקופת בית שני.

לא היה מתאים יותר מהר הצופים, מקום עם עבר הסטורי חשוב ועם תצפית פנורמית מהממת על העיר העתיקה לבנות דווקא שם את משכן האונברסטיה העברית בירושלים בשנת 1925.

בהמשך בשנת 1934 פתחו את בית החולים החדש והחשוב הדסה הר הצופים.

בכט בנובמבר 1947 - פורצת מלחמת השחרור שנמשכת כשנה וחצי. קרבות קשים ביותר בכל מרחב ירושלים. בן גוריון מתעקש על המערכה של ירושלים. לאחר מצור ממושך וקרבות קשים על העיר העתיקה, לוחמי הרובע הבודדים ודלים- לא מצליחים לעמוד כנגד חיילי הלגיון הירדני- נאלצים להרים דגל לבן- ולהיכנע. הרובע היהודי נופל. לוחמים רבים מתו במערכה זאת.

ב28/5/48- יהודים יוצאים לשבי ונפרדים לשלום למשך 19 שנה מהעיר העתיקה וממזרח העיר.

בתמונה אפשר לראות את תוצאות הסכמי שביתת הנשק וקו הגבול בין ישראל לירדן אחרי מלחמת העצמאות.

קו גבול- חותך את ירושלים ומחלק אותו למזרח ירושלים- כולל העיר העתיקה של ירדן, ומערב העיר- ישראל.

רק הר הצופים- נשארה באורח פלא בזכות הלחימה העיקשת של מגני ההר במלחמת העצמאות- בידיים ישראליות.

הר הצופים- אי בודד של שליטה ישראלית בלב מרחב ירדני.

גם הר הצופים עצמו- היה מחולק לחלק ירדני, חלק ישראלי ורצועת בטחון צרה המפרידה ביניהם.

כמובן שהאוניברסיטה העברית ובית החולים לא יכלו להישאר בהר הצופים- ולכן נדדו למוקדים חדשים.

19 שנה- שטח הר הצופים היה אזור צבאי, בו ישבו 86 שוטרים ו35 אזרחים גדוד של חיילים, פעם בשבועיים היה אישור מיוחד להעלות שיירה של רכבים בהם היו מכניסים אספקה של אוכל/ חילוף של לוחמים.

מעת לעת היו תקריות אש בודדת מול הצבא הירדני.

על פי ההסכם נאסר על ישראל להחזיק כוחות צבא על ההר, אך במהלך ה19 שנים- ישראל הצליחו להבריח נשק רב להר הצופים כדי שיהיה לכשתפרוץ מלחמה על ההר.

השהות למשך תקופה ארוכה על ההר המנותק היתה כרוכה בלחצים שונים, בטחוניים וחברתיים, והצריכה בחירת אנשים מובחרים שיוכלו לעמוד במשימה קשה וחשובה זו.

על ההר התפתח הווי מיוחד. מפקד ההר נקרא 'המלך', ואנשי הסגל הקבוע נקראו 'נערי המלך' או 'נסיכים'. לצד פעילות הביטחון השוטף ידעו אנשי הממלכה גם שעות של חיוכים ובדיחות הדעת.

שני המוסדות הישראליים בהר, קמפוס האוניברסיטה העברית ובנייני בית-החולים 'הדסה' עמדו בשממונם בכל תשע-עשרה השנים מתום מלחמת העצמאות ועד לאיחוד ירושלים ב-1967.

מולנו שער האריות

שם השער ניתן כמובן על שם 2 זוגות אריות הניצבים משני צידי השער.

יש הטוענים שאריות אלה- אינם באמת אריות, אלא ברדלס או חית טרף אחרת.

אריות אלה- הינם זכר לסמל של השליט הממלוכי בישראל "בייברס" בשנות 1200.

ישנם שמות נוספים לשער האריות- שער השבטים/ שער גברתנו מרים/ שער יריחו ועוד- אך השם המקובל והנפוץ הוא בהחלט שער האריות.

ערב פרוץ מלחמת ששת הימים- יש אווירה של מתח עצום באוויר. המצרים- הכניסו כוחות צבאיים לחצי האי סיני, בניגוד להנחיות האו"ם של אותם ימים.

סגרו את מיצרי טיראן לסחורה ישראליות, הכול היה עניין של זמן- מי יפתח במלחמה ראשון.

גם בגזרת ירושלים- כולם יודעו שהמלחמה בפתח.

לאחר לבטים ארוכים- מדינת ישראל, החליטה לפתוח באש בכדי לנצל את אלמנט ההפצעה. ביום שני ה5/6 בשעה 730 יצאו מטוסי חיל האוויר הישראלי למצרים- ותקפו את בסיסי הצבא המצרי בשעה 800 בעודם אוכלים ארוחת בוקר- כמו שאומרים תפסו את הצבא המצרי עם המכנסיים למטה .

מכאן הדרך למלחמה משולשת ב3 חזיתות הייתה קצרה. ישראל ניסתה לשכנע את ירדן שלא להיכנס למלחמה אך הברית המשולשת בין מצרים- סוריה וירדן הכריעה וירדן גם פותחת באש לכל אורך קווי הגבול במרחב ירושלים.

המערכה על ירושלים- מתחילה ביום שני ה5/6/67 בשעה 1045.

כלל העמדות הירדניות על קו הגבול פותחים באש כנגד העמדות הישראליות.

הכוחות הצבאיים שנלחמו בירושלים היו 3 חטיבות-

חטיבה 55 הצנחנים

חטיבה 10 הראל

חטיבה הירושלמית

מפקד הכוחות כולם היה עוזי נרקיס.

הר הצופים היה בסכנה חמורה, שכן היה בלב שטח אויב. המשימה העיקרית שקיבל עוזי נרקיס מהמטכ"ל היא כזאת:

"המשימה היא להתחבר אל ההר, אך זכור את העיר העתיקה. עליך למשוך ימינה לכיוון מוזיאון רוקפלר כדי שתהיה נכון בכל עת, לפרוץ את החומה ולכבוש את העיר העתיקה"

מי לא מכיר את סיפור גבעת התחמושת, קרב קשה ועקוב מדם זה- היה הדרך והמפתח בכדי להגיע להר הצופים.

אפשר לראות בחיצים את הדרך של חטיבת הצנחנים- מגבעת התחמושת וואדי גוז להר הצופים, ורק אח"כ לרדת לכיוון העיר העתיקה.

יום רביעי ה7/6

אנחנו ביום השלישי למלחמה, לאחר יומיים אינטנסיביים של קרבות קשים ומרים, הרגע הגורלי מגיע.

ההתרגשות של כלל הלוחמים בשמיים.

עוזי נרקיס מתאר בספרו- שכשירד מהר הצופים עם רכב החפ"ק שלו, ואיתם שיירה ארוכה של צנחנים עולים לכיוון שער האריות. לפתע מבחינים בראש הטור- מישהו רץ עם ספר תורה ושופר בידיים- הלא הוא הרב שלמה גורן שלא היה אפשר לעצור אותו.

כמובן שעוזי נרקיס הציע לו טרמפ- לעלות איתו על הרכב- הרב גורן ענה לו-

להר הבית עולים רק ברגל.

רק לדמיין את תחושות ההתרגשות האדירה הזאת, מה עובר על חיילים ברגעים האלה שהם נכנסים לתוך חומות העיר העתיקה.

על מה הם חשבו?

על החברים שנהרגו כמה שעות קודם בקרב?

על המשפחות שלהם?

אולי על הסבים וסבתות שרק חלמו להגיע לירושלים- ומעולם לא זכו?

19 שנים- שרק היה אפשר לחלום על מה יש מעבר לחומות האלה, ופתאום באמצע קרבות נכנסים פנימה.

אלה בהחלט רגעים היסטוריים חד פעמיים- אין לי ספק שהחיילים לא חשבו רק על עצמם, אלא על כל הדורות שחלמו, ציפו, התגעגעו להגיע לירושלים.

מה הייתם נותנים- בשביל לחזור אחורה בזמן ולהיות חלק מרגעים כ"כ ייחודיים אלה?

אנחנו נצפה בהקלטה של רגעים מיוחדים אלה.


עוד מעט נחזור לכותל המערבי ולששת הימים, אבל לפני כן – סיפור מהתלמוד על רחל ורועה הצאן עקיבא, לפני שהלך ללמוד והפך לרבי עקיבא.

(סיפור התכשיט) באותה תקופה היה תכשיט פופולרי בקרב הנשים – כתר בצורה של חומות עיר. קראו לתכשיט הזה "עיר", אבל היהודים קראו לו על שם ה-עיר – ירושלים. והכי אופנתי, וגם הכי יקר, היה כתר כזה עשוי זהב – ירושלים של זהב.

משמיעים את הבית הראשון של השיר: https://www.youtube.com/watch?v=cjFp10YrLPY  ולאחר מכן מספרים: סיום מלחמת העצמאות הייתה ירושלים מחולקת בין ישראל לירדן, ובליבה עבר הגבול. העיר העתיקה נותרה בצד הירדני של הגבול, ותושבי הרובע היהודי גורשו ממנה. המקומות הקדושים בירושלים, הר הזיתים והכותל, היו קרובים מאד, אך אסורים ליהודים.

במוצאי יום העצמאות ה-19 היה אמור להערך בירושלים פסטיבל הזמר. לכבוד הפסטיבל בקש טדי קולק ממארגניו שיהיו שירים חדשים על ירושלים. גיל אלדמע, המפיק המוזיקלי של הפסטיבל, פנה לנעמי שמר. אך היא אמרה שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע אמר לה "את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי". כעבור זמן קצר הוא קבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב", שחיבר את עברה של ירושלים, את מגילת איכה ורבי עקיבא עם המציאות של שנות החמישים והשישים של ירושלים המחולקת.

משמיעים את הבית השני. לאחר מכן מספרים: כשהשמיעה נעמי שמר לרבקה מיכאלי את השיר, שהיו לו אז רק שני בתים ופזמון, אמרה לה מיכאלי "נעמי, את צריכה להוסיף עוד בית, כדי שיהיה לקהל זמן לבכות", ושמר הוסיפה בית שלישי

השיר ירושלים של זהב הושמע בפסטיבל במוצאי יום העצמאות. הקהל בפסטיבל לא הסכים ללכת הביתה לפני ששולי נתן, הזמרת ששרה אותו, תחזור לבמה לביצוע נוסף של השיר, וכל האולם הצטרף לשירת הפזמון החוזר. כבר למחרת הפך השיר לשיר המושמע ביותר בכל תחנות הרדיו.

כעבור 3 שבועות פרצה מלחמת ששת הימים. חיילי צה"ל שחררו את הר הזיתים והעיר העתיקה, תקעו בשופר על הר הבית והשמיעו לכותל המערבי בפעם הראשונה את "ירושלים של זהב".

כעבור 3 שבועות נוספים הופיעה נעמי שמר מול חיילים. היא שרה לראשונה את הבית הרביעי החדש שכתבה לאחר המלחמה, שמתאר את שחרור העיר והחזרה אל העיר העתיקה והכותל. החיילים הריעו לה, והיא ענתה "זו אני שצריכה להריע לכם. הרבה יותר קל לשנות שיר מלשנות עיר".

משמיעים את הבית הרביעי

הכיסופים לירושלים

המצגת נערכה על ידי אהד גרוסמן ויוני רוזנשטרק

מצגת לסיור הר הצופים - הר הזיתים - שער הרחמים - שער האריות - רחבת הכותל

המצגת כוללת תמלול של ההסברים

להורדת המצגת - לחצו

סיור בצד המזרחי של ירושלים

בשיעור היום נבקר בצד המזרחי של ירושלים – הר הצופים, הר הזיתים, נחל קדרון ורחבת הכותל המערבי שבעיר העתיקה. רוב המסלול הוא חלק משביל ירושלים, שביל בן 60 ק"מ המקיף את העיר. נראה את שער האריות ושער הרחמים, את הר הבית ורחבת הכותל, נספר על הגעגועים לירושלים לאורך הדורות ועל החזרה לעיר העתיקה ולכותל במלחמת ששת הימים, האירוע שאותו אנו מציינים בחגיגות יום ירושלים.

לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, וביתר שאת לאחר מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה, החל תהליך הדרגתי וארוך של יציאת רוב העם היהודי לגלות מחוץ לארץ ישראל. לעם היהודי היה כבר ניסיון בגלות, מהתקופת גלות בבל הראשונה במאה השישית לפני הספירה, וכמו שאז ישבו היהודים על נהרות בבל ובכו בזוכרם את ציון, גם בתקופת הגלות הזו שמרו היהודים על התקווה לחזור לירושלים, להקים את בית המקדש מחדש ולשקם את העיר שהרסו הרומאים, ולהפוך אותה מחדש לבירתם. התקווה הזו, לחזור לירושלים ולבנותה מחדש, הוכנסה לתפילות ("בשנה הבאה בירושלים הבנויה"), לסיפורים ולשירים רבים.

הר הצופים

משמיעים את הבית הראשון של השיר: https://www.youtube.com/watch?v=f2HUGPujiWM

לאחר ההשמע הסבר: את השיר, המבטא את הווית הגעגוע היהודי רב הדורות לירושלים, כתב אביגדור המאירי בשנת 1928. הוא היה אז עולה חדש שהגיע לארץ מהונגריה, כנראה שהוא ביקר בהר הצופים (שב-1925 כבר נחנכה בו האוניברסיטה העברית) וכתב את השיר בהשראת הנוף שראה. אבל מעטים מאד זוכרים כיום שאת השיר העצוב והמרגש הזה, כתב אביגדור המאירי למופע סאטירי בתאטרון הסאטירי הראשון בארץ ישראל – תאטרון הקומקום.

אביגדור המאירי, עיתונאי וסופר שעלה לארץ מהונגריה, ייסד ב-1927 את התאטרון הסאטירי הראשון בארץ – הקומקום. הוא היה כמו ארץ נהדרת היום. אז מה הקשר של השיר הסנטימנטלי "מעל פסגת הר הצופים" לסאטירה? אנחנו מכירים את השיר היום, בביצועים של יהורם גאון ואחרים, עם שני בתים. אבל לשיר היו עוד שני בתים, שבגלל שהם מעבירים ביקורת נוקבת על ירושלים ואנשיה, לא שרים אותם.

בבית השני, האבוד, של השיר, המאירי מבקר את הפילוג הרב בין העדות של ירושלים, שרבות אחת עם השניה כל הזמן – ספרדים, אשכנזים, תימנים, אתיופים, חרדים וחילונים (שאז קראו להם "חופשים").

להשמיע את הבית השני (לגזור את הקובץ בביצוע של אבי גרייניק, עידן אלתרמן וירדן בר כוכבא מהפרק הראשון של "במדינת היהודים")

האם המצב השתנה? או שמה שהרגיש המאירי ב-1928 נכון גם ל-2020? ואולי זה נכון לא רק לירושלים, אלא לכל ארץ ציון?

שער הרחמים- המוביל ישירות למתחם רחבת הר הבית.

אנחנו מכירים תיאורים בספרות- של יהודים עוד מלפני 1000 שנה שהיו מגיעים לירושלים ומתפללים דווקא על שער הרחמים הנעול.

במסורת היהודית מוזכר שהיו 2 שערים במזרח המקדש- אחד מיועד לחתנים, והשני לאבלים.

ברגע שהיה אבל נכנס דרך שער האבלים- כולם יודעים שהוא בעצב, בצער וביגון- וממילא מיד פנו אליו לנחם ולעזור לו. מנגד עם ייכנס חתן- דרך שער השמחה- כמובן שאפשר לשמח אותו, לברך אותו ולעשות לו קולולולו.

ע"פ המסורת המוסלמית דרך שער זה- שער המזרח הגיע מוחמד במסע הלילי שלו- למתחם הר הבית ומכאן עלה לשמיים.

במסורת הנוצרית- מספרים שישו נכנס דרך שער זה ביחד עם תלמידיו בעת עליה לרגל לבית המקדש כשבידיהם ענפי תמרים ובפיהם תפילת "אנא ה הושיעה נא, אנא ה הצליחה נא".

בתקופות קדומות תקופה ביזנטית- בימי הנוצרים השער היה עם דלתות ברזל והיו פותחים אותם פעמיים בשנה.

מאוחר יותר עם התקופה המוסלמית, סגרו את השער ושמרו עליו נעול לצמיתות בדלתות ברזל.

רק מאוחר יותר – לפני 500 שנה, בתקופה הטורקית- סולטן סולימן המפואר נעלו וחסמו את שער הרחמים באבנים באופן סופי.

אחד השמות של השער- בערבית-  שער חיי הנצח.

ע"פ המסורת המוסלמית, וגם היהודית- תחיית המתים וחיי הנצח יתחילו דוקא מעמק קדרון, העמק הנמצא ממש מתחת לשער הרחמים- ולכן הכבוד הגדול היה דוקא להיקבר בהר הזיתים או בבית הקברות המוסלמי שצמוד לשער הרחמים.

מול שער הרחמים נמצא בית העלמין של הר הזיתים. הוא נחשב לבית העלמין היהודי העתיק ביותר בעולם והגדול ביותר בעולם. יש בו למעלה מ-70 אלף קברים, חלק, שאפשר לראות בתחתית התמונה, מימי בית השני.

המסורת היהודית מספרת- דרך שער זה "שער המזרחי", שהיה הכי קרוב למקום קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר לעם היהודי, גלתה השכינה אחרי חורבן בית המקדש, ודרכה- השכינה והגאולה עתידה לשוב.

אולי לכן- מסורת מספרת שהמוסלמים חסמו את שער הרחמים, כדי למנוע את הגעתו של המשיח והגאולה היהודית.

אין ספק שמקום זה, הוא מקום של תפילה, של געגועים וציפייה גדולה לחיי הנצח ולגאולה.

מתוך כל המסורות אלה-  ישב מאיר בנאי וכתב את שירו המדהים- שער הרחמים.

כן, שער הרחמים עדין חסום, אנו עדין במאבקים ומלחמות בין 3 הדתות על קדושת ירושלים, ומחכים ליום שהשער הזה ייפתח- לרחמים אמתיים, ויביא בשורה גדולה של שלום לעולם.

הר הצופים- הר מרשים במיקום אסטרטגי, וחשיבות הסטורית גדולה. מעבר לתצפיות הפנורמיות המדהימות 360 מעלות- להר סיפורים רבים.

הר הצופים הוא מקום חשוב בהיסטוריה היהודית. ההר מופיע במקורות והוזכר כמקום בעל חשיבות בתקופת בית המקדש. בתחילת 1900- נמצאו בהר הצופים מספר חללי קבורה חשובים מתוארכים לתקופת בית שני.

לא היה מתאים יותר מהר הצופים, מקום עם עבר הסטורי חשוב ועם תצפית פנורמית מהממת על העיר העתיקה לבנות דווקא שם את משכן האונברסטיה העברית בירושלים בשנת 1925.

בהמשך בשנת 1934 פתחו את בית החולים החדש והחשוב הדסה הר הצופים.

בכט בנובמבר 1947 - פורצת מלחמת השחרור שנמשכת כשנה וחצי. קרבות קשים ביותר בכל מרחב ירושלים. בן גוריון מתעקש על המערכה של ירושלים. לאחר מצור ממושך וקרבות קשים על העיר העתיקה, לוחמי הרובע הבודדים ודלים- לא מצליחים לעמוד כנגד חיילי הלגיון הירדני- נאלצים להרים דגל לבן- ולהיכנע. הרובע היהודי נופל. לוחמים רבים מתו במערכה זאת.

ב28/5/48- יהודים יוצאים לשבי ונפרדים לשלום למשך 19 שנה מהעיר העתיקה וממזרח העיר.

בתמונה אפשר לראות את תוצאות הסכמי שביתת הנשק וקו הגבול בין ישראל לירדן אחרי מלחמת העצמאות.

קו גבול- חותך את ירושלים ומחלק אותו למזרח ירושלים- כולל העיר העתיקה של ירדן, ומערב העיר- ישראל.

רק הר הצופים- נשארה באורח פלא בזכות הלחימה העיקשת של מגני ההר במלחמת העצמאות- בידיים ישראליות.

הר הצופים- אי בודד של שליטה ישראלית בלב מרחב ירדני.

גם הר הצופים עצמו- היה מחולק לחלק ירדני, חלק ישראלי ורצועת בטחון צרה המפרידה ביניהם.

כמובן שהאוניברסיטה העברית ובית החולים לא יכלו להישאר בהר הצופים- ולכן נדדו למוקדים חדשים.

19 שנה- שטח הר הצופים היה אזור צבאי, בו ישבו 86 שוטרים ו35 אזרחים גדוד של חיילים, פעם בשבועיים היה אישור מיוחד להעלות שיירה של רכבים בהם היו מכניסים אספקה של אוכל/ חילוף של לוחמים.

מעת לעת היו תקריות אש בודדת מול הצבא הירדני.

על פי ההסכם נאסר על ישראל להחזיק כוחות צבא על ההר, אך במהלך ה19 שנים- ישראל הצליחו להבריח נשק רב להר הצופים כדי שיהיה לכשתפרוץ מלחמה על ההר.

השהות למשך תקופה ארוכה על ההר המנותק היתה כרוכה בלחצים שונים, בטחוניים וחברתיים, והצריכה בחירת אנשים מובחרים שיוכלו לעמוד במשימה קשה וחשובה זו.

על ההר התפתח הווי מיוחד. מפקד ההר נקרא 'המלך', ואנשי הסגל הקבוע נקראו 'נערי המלך' או 'נסיכים'. לצד פעילות הביטחון השוטף ידעו אנשי הממלכה גם שעות של חיוכים ובדיחות הדעת.

שני המוסדות הישראליים בהר, קמפוס האוניברסיטה העברית ובנייני בית-החולים 'הדסה' עמדו בשממונם בכל תשע-עשרה השנים מתום מלחמת העצמאות ועד לאיחוד ירושלים ב-1967.

מולנו שער האריות

שם השער ניתן כמובן על שם 2 זוגות אריות הניצבים משני צידי השער.

יש הטוענים שאריות אלה- אינם באמת אריות, אלא ברדלס או חית טרף אחרת.

אריות אלה- הינם זכר לסמל של השליט הממלוכי בישראל "בייברס" בשנות 1200.

ישנם שמות נוספים לשער האריות- שער השבטים/ שער גברתנו מרים/ שער יריחו ועוד- אך השם המקובל והנפוץ הוא בהחלט שער האריות.

ערב פרוץ מלחמת ששת הימים- יש אווירה של מתח עצום באוויר. המצרים- הכניסו כוחות צבאיים לחצי האי סיני, בניגוד להנחיות האו"ם של אותם ימים.

סגרו את מיצרי טיראן לסחורה ישראליות, הכול היה עניין של זמן- מי יפתח במלחמה ראשון.

גם בגזרת ירושלים- כולם יודעו שהמלחמה בפתח.

לאחר לבטים ארוכים- מדינת ישראל, החליטה לפתוח באש בכדי לנצל את אלמנט ההפצעה. ביום שני ה5/6 בשעה 730 יצאו מטוסי חיל האוויר הישראלי למצרים- ותקפו את בסיסי הצבא המצרי בשעה 800 בעודם אוכלים ארוחת בוקר- כמו שאומרים תפסו את הצבא המצרי עם המכנסיים למטה .

מכאן הדרך למלחמה משולשת ב3 חזיתות הייתה קצרה. ישראל ניסתה לשכנע את ירדן שלא להיכנס למלחמה אך הברית המשולשת בין מצרים- סוריה וירדן הכריעה וירדן גם פותחת באש לכל אורך קווי הגבול במרחב ירושלים.

המערכה על ירושלים- מתחילה ביום שני ה5/6/67 בשעה 1045.

כלל העמדות הירדניות על קו הגבול פותחים באש כנגד העמדות הישראליות.

הכוחות הצבאיים שנלחמו בירושלים היו 3 חטיבות-

חטיבה 55 הצנחנים

חטיבה 10 הראל

חטיבה הירושלמית

מפקד הכוחות כולם היה עוזי נרקיס.

הר הצופים היה בסכנה חמורה, שכן היה בלב שטח אויב. המשימה העיקרית שקיבל עוזי נרקיס מהמטכ"ל היא כזאת:

"המשימה היא להתחבר אל ההר, אך זכור את העיר העתיקה. עליך למשוך ימינה לכיוון מוזיאון רוקפלר כדי שתהיה נכון בכל עת, לפרוץ את החומה ולכבוש את העיר העתיקה"

מי לא מכיר את סיפור גבעת התחמושת, קרב קשה ועקוב מדם זה- היה הדרך והמפתח בכדי להגיע להר הצופים.

אפשר לראות בחיצים את הדרך של חטיבת הצנחנים- מגבעת התחמושת וואדי גוז להר הצופים, ורק אח"כ לרדת לכיוון העיר העתיקה.

יום רביעי ה7/6

אנחנו ביום השלישי למלחמה, לאחר יומיים אינטנסיביים של קרבות קשים ומרים, הרגע הגורלי מגיע.

ההתרגשות של כלל הלוחמים בשמיים.

עוזי נרקיס מתאר בספרו- שכשירד מהר הצופים עם רכב החפ"ק שלו, ואיתם שיירה ארוכה של צנחנים עולים לכיוון שער האריות. לפתע מבחינים בראש הטור- מישהו רץ עם ספר תורה ושופר בידיים- הלא הוא הרב שלמה גורן שלא היה אפשר לעצור אותו.

כמובן שעוזי נרקיס הציע לו טרמפ- לעלות איתו על הרכב- הרב גורן ענה לו-

להר הבית עולים רק ברגל.

רק לדמיין את תחושות ההתרגשות האדירה הזאת, מה עובר על חיילים ברגעים האלה שהם נכנסים לתוך חומות העיר העתיקה.

על מה הם חשבו?

על החברים שנהרגו כמה שעות קודם בקרב?

על המשפחות שלהם?

אולי על הסבים וסבתות שרק חלמו להגיע לירושלים- ומעולם לא זכו?

19 שנים- שרק היה אפשר לחלום על מה יש מעבר לחומות האלה, ופתאום באמצע קרבות נכנסים פנימה.

אלה בהחלט רגעים היסטוריים חד פעמיים- אין לי ספק שהחיילים לא חשבו רק על עצמם, אלא על כל הדורות שחלמו, ציפו, התגעגעו להגיע לירושלים.

מה הייתם נותנים- בשביל לחזור אחורה בזמן ולהיות חלק מרגעים כ"כ ייחודיים אלה?

אנחנו נצפה בהקלטה של רגעים מיוחדים אלה.


עוד מעט נחזור לכותל המערבי ולששת הימים, אבל לפני כן – סיפור מהתלמוד על רחל ורועה הצאן עקיבא, לפני שהלך ללמוד והפך לרבי עקיבא.

(סיפור התכשיט) באותה תקופה היה תכשיט פופולרי בקרב הנשים – כתר בצורה של חומות עיר. קראו לתכשיט הזה "עיר", אבל היהודים קראו לו על שם ה-עיר – ירושלים. והכי אופנתי, וגם הכי יקר, היה כתר כזה עשוי זהב – ירושלים של זהב.

משמיעים את הבית הראשון של השיר: https://www.youtube.com/watch?v=cjFp10YrLPY  ולאחר מכן מספרים: סיום מלחמת העצמאות הייתה ירושלים מחולקת בין ישראל לירדן, ובליבה עבר הגבול. העיר העתיקה נותרה בצד הירדני של הגבול, ותושבי הרובע היהודי גורשו ממנה. המקומות הקדושים בירושלים, הר הזיתים והכותל, היו קרובים מאד, אך אסורים ליהודים.

במוצאי יום העצמאות ה-19 היה אמור להערך בירושלים פסטיבל הזמר. לכבוד הפסטיבל בקש טדי קולק ממארגניו שיהיו שירים חדשים על ירושלים. גיל אלדמע, המפיק המוזיקלי של הפסטיבל, פנה לנעמי שמר. אך היא אמרה שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע אמר לה "את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי". כעבור זמן קצר הוא קבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב", שחיבר את עברה של ירושלים, את מגילת איכה ורבי עקיבא עם המציאות של שנות החמישים והשישים של ירושלים המחולקת.

משמיעים את הבית השני. לאחר מכן מספרים: כשהשמיעה נעמי שמר לרבקה מיכאלי את השיר, שהיו לו אז רק שני בתים ופזמון, אמרה לה מיכאלי "נעמי, את צריכה להוסיף עוד בית, כדי שיהיה לקהל זמן לבכות", ושמר הוסיפה בית שלישי

השיר ירושלים של זהב הושמע בפסטיבל במוצאי יום העצמאות. הקהל בפסטיבל לא הסכים ללכת הביתה לפני ששולי נתן, הזמרת ששרה אותו, תחזור לבמה לביצוע נוסף של השיר, וכל האולם הצטרף לשירת הפזמון החוזר. כבר למחרת הפך השיר לשיר המושמע ביותר בכל תחנות הרדיו.

כעבור 3 שבועות פרצה מלחמת ששת הימים. חיילי צה"ל שחררו את הר הזיתים והעיר העתיקה, תקעו בשופר על הר הבית והשמיעו לכותל המערבי בפעם הראשונה את "ירושלים של זהב".

כעבור 3 שבועות נוספים הופיעה נעמי שמר מול חיילים. היא שרה לראשונה את הבית הרביעי החדש שכתבה לאחר המלחמה, שמתאר את שחרור העיר והחזרה אל העיר העתיקה והכותל. החיילים הריעו לה, והיא ענתה "זו אני שצריכה להריע לכם. הרבה יותר קל לשנות שיר מלשנות עיר".

משמיעים את הבית הרביעי

פוסטים דומים

השאר תגובה

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *