בינגו צפת ונחל עמוד

להורדת הבינגו - לחצו

להורדת מערך ההדרכה לבינגו - לחצו

להורדת מצגת ריקה להכנה עצמית של חידון אחר - לחצו

חושב לדעת: עכשיו כשיש לכם את פורמט הבינגו ביד, תוכלו ליישם אותו בכל נושא. הכוונה שתיקחו את המצגת הריקה, תטמיעו מושגים ונושאים שלכם והרי לכם פורמט מצויין לכל נושא ונושא.

בינגו הוא משחק מזל המשוחק בקבוצה. הכרוז מקריא ערכים שהוא מגריל וכל שחקן ששומע ערך שמופיע על הכרטיס שלו מסמן את הערך הזה. השחקן הראשון שבכרטיס שלו מסומנת שורה רצופה של ערכים, מכריז "בינגו" והכרוז בודק את כרטיסו כדי לוודא שהוא לא טעה. אם אין טעות, אותו שחקן מנצח.

 


Dolní_Galilea.svg: Daniel Baránekderivative work: Safariplage / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)



פארוק / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)


Louski1 / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)


Dolní_Galilea.svg: Daniel Baránekderivative work: Safariplage / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)


Bukvoed / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)


4028mdk09 / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)

מושגים לבינגו

בעיקר מתוך ויקיפדיה

צפת

  • שוכנת בחלקו המזרחי של הגליל באזור ההררי הצופה אל הכנרת ואל הר מירון. גובהה 900 מטר.
  • צפת נמנית כאחת מ"ארבע ערי הקודש" (צפת, חברון, ירושלים וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות.
  • באפריל 2018 העיר מנתה 35,330 תושבים.
  • בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. במאורעות תרפ"ט 1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים, אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו. המאורעות השפיעו לרעה על מצבם הכלכלי של יהודי העיר, בשל החרם הערבי, העדר הביטחון והפגיעה במגזר התיירות הקייצי, והובילה לעזיבת תושבים יהודים. רק ב1947 הקימו קו חשמל לצפת שהגיע בתחנת הכח בנהריים. על פי תוכנית החלוקה שפורסמה בסוף נובמבר 1947, יועדה צפת להיות בשטחה של המדינה היהודית (על אף שרוב האוכלוסייה בעיר הייתה ערבית), אך כביש הגישה אליה (כביש עכו - צפת) עבר ברובו בשטח המדינה הערבית.
  • תמונה- מיקום בארץ, סמל העיר, העיר צבועה בכחול (ברובע הספרדי היו מרבית הבתים צבועים בכחול, שכן הספרדים האמינו שהכחול משמש סגולה נגד עין רעה, מרחיק רוחות ושדים הבאים להזיק. הם טרחו לסייד גם את החריצים שבין מרצפות האבן הרחבות בחצרות, והמחמירים – אף את כל החריצים והסדקים בתוך הבית, הכול בכחול. ברובע האשכנזי היו פחות בתים צבועים בכחול, אלה שעשו כן טענו שצפת היא השער לשמים והצבע הכחול מגשר בין הבתים בכחול והשמים הכחולים.)

דוידקה

  • ערב מלחמת העצמאות- ב-1948, הייתה צפת עיר בת 12,500 תושבים, ובהם כ-2,400 יהודים. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען.
  • דָוִידְקָה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש, ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, נשָק של "ההגנה" בחזית הדרום, והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו. הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו. טווח הדוידקה היה 300 מטרים לכל היותר.
  • שימוש הבכורה נעשה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו. לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח נמסרו שתי מרגמות. הדוידקה התקבלה בספקנות בקרב מפעיליה, שכן היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, לא יעיל וגוזל משאבים.
  • בסופו של דבר, הצלחתה הגדולה של הדוידקה הייתה דווקא ברעש החזק שנגרם בעת הפעלתה, שהפיל פחד רב על הערבים וגרם להם לברוח מעמדותיהם. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו.
  • המפורסמות מבין המרגמות הן מרגמה של חטיבה 10 (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על שמה בעיר צפת, ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים. מרגמה נוספת מוצבת ליד בית יד לבנים ברחובות, אחת נוספת מוצבת במצודת יואב, אחת נוספת בסליק של קיבוץ יגור ואחת נוספת בגינה ברחוב השומר בגבעתיים, כך שכל שש היחידות שיוצרו קיימות עד היום.

קבלה

  • הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. הקבלה זוהי תורת הסוד במחשבת היהדות שעברה במסורת חכמי האומה. תוכן הקבלה הוא מחשבה בענייני הבורא והבריאה על הקשר הקיים בין האלהים לאדם ובין האדם לאלהיו ועל הדרך אשר בה יכול האדם מישראל למלא בשלמות את רצון בוראו.
  • לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת), בצפון ספרד ובארצות המזרח בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13.
  • לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.
  • במרכזה של מחשבת הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל כמיסטיקן להתאחד איחוד מיסטי, חווייתי ותודעתי עם האלוהות, ולצמצם את הפער בינו והעולם הגשמי שבו הוא נטוע לבין האל. המקובל תופס את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סמלית, אשר משקפת את גילויו של האל בעולם. הוא מבקש לחדור לתוכה על ידי התבוננות, ולחשוף את ההוויה האלוהית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את נשמתו אל שורשה העליון האלוהי, לדבוק באלוהות ואף להיכלל בתוכה. הקבלה מבחינה בין בחינתו הנעלמת של האל, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוהות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו.
  • התמורה היסודית בקבלת צפת היא הבאת חכמת הקבלה לכל שכבות הציבור. שלא כמו הקבלה בראשיתה, שהסתגרה בתוך חוגים מצומצמים של מקובלים יחידי סגולה ובני עלייה, קבלת צפת הייתה תופעה ציבורית רחבה ונחלתם של רבים. אחד הזרזים לכך הייתה היווצרותה של ספרות המוסר הקבלי. ספרים רבים כדוגמת "ראשית חכמה", "ספר חרדים", "תומר דבורה" ו"שערי קדושה" נפוצו והפכו לנכסי צאן ברזל.
  • בצפת התאגדו חבורות וחוגים רבים, שכללו בתוכם אף את פשוטי העם. חבורות אלו עסקו בין היתר בלימוד התורה ובהוראת דרכי התשובה. כמו כן נוצרו חוגים של מקובלים שעסקו בלימוד תורת הקבלה ובתיקוני התשובה. בנוסף, נהגו המקובלים להשתטח על קברי צדיקים של חכמי המשנה והזוהר הקבורים באזור, ושאת דרך לימודם ואורח חייהם ביקשו מקובלי צפת לחקות. בהשתטחויות אלו זכו המקובלים פעמים רבות לחוויות מיסטיות ולגילויים מן העולמות העליונים, וכן להידבקות בנשמות הצדיקים ולתופעות של דיבור אוטומטי – כמו ה"מגיד" שדיבר מתוך גרונו של רבי יוסף קארו. אחד מן החוגים הבולטים בצפת שעסק בכך היה חוגו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק).
  • ספר מרכזי בקבלה הוא ספר הזוהר. הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".

יוסף קארו 

  • 1575-1488
  • עלה לארץ ישראל וישב בצפת.
  • היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.
  • ערך דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. כל אלו נערכו בספר שולחן ערוך. הספר נערך ב1563 והודפס בוונציה ב1565. הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה. לדוגמא: הלכות ברכת המזון, ברכת ידיים, תפילות במהלך היום, הלכות צניעות, שבת וכודמה. דומא לפסוק: בשבת "צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו". " פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו ביום ולערב מותרים מיד." " מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה", " כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת אלא אם כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר."
  • שיטת הפסיקה שלו הייתה: הכרעה על פי רוב הדעות בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש.
  • לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו.

בית העלמין

  • בית הקברות היהודי העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. שימש במשך מאות רבות של שנים כמקום קבורה לבני המקום ובהם דמויות בולטות וחשובות במורשת ישראל.
  • מקווה האר"י. המקווה בנוי על מעיין שעל פי המסורת בו נהג האר"י לטבול.
  • מימיו ידועים כקרים מאד במשך כל עונות השנה וכבעלי סגולות.[1] הרב יצחק כדורי אמר כי טבילה במקווה האר"י מסוגלת להתעלות הנשמה ולדברים נוספים.[2] ישנה אף אמרת-עם כי הטובל במקווה האר"י לא ימות בלא תשובה.[3]
  • קברו של ר' פנחס בן יאיר- בתוך כיכר גדולה ישנו עץ גדול שעליו תלויים בדים ושקיות ניילון קבר זה מקובל להקיף שבע פעמים תוך כדי תפילה.
  • קורבנות רעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1837.
  • קורבנות המגפה והרעב של מלחמת העולם הראשונה ביניהם 104 מצבות של נספי גירוש תל אביב.
  • מצבת עולי הגרדום- בבית הקברות נקברו שבעה עולים מ-12 לוחמי המחתרות שהוצאו להורג בתלייה על ידי הבריטים בכלא עכו בשנת 1947.
  • קורבנות הפיגוע במעלות.
  • הפיגוע במעלות (קרוי גם אסון מעלות או טבח מעלות) היה אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974 (כ"ג באייר תשל"ד). בתחילת האירוע נרצחו על ידי מחבלים נוסעת ברכב מסחרי, סמוך למושב צוריאל, לאחר מכן שלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים מצפת אשר לנו במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל. 68 אזרחים וחיילים נפצעו.
  • פעולת המחבלים הפכה לאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה. במיוחד נחרת בזיכרון תצלום שבו נראה אדם הנושא בזרועותיו את אחותו הפצועה.[1] פעולת טרור זו, שנערכה בסמוך לפיגועים נוספים שבוצעו באותה עת, נחשבת לזרז שגרם להקמתם של המשמר האזרחי והימ"מ.
  • קורבנות הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים.
  • הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים היה פיגוע ירי שהתרחש ב-22 במאי 1970 ליד קיבוץ ברעם, על הגבול בין ישראל ללבנון. חוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" ירתה אל עבר אוטובוס שהסיע את ילדי מושב אביבים ורצחה 12 מנוסעיו, בהם 9 ילדים. ילדה נוספת שנותרה עם רסיס בראשה בעקבות הפיגוע, נפטרה לאחר 43 שנים מזיהום של הרסיס.
  • התוקפים בחנו היטב את הכביש במשך מספר שבועות לפני התקיפה, והמארב תוכנן בקפדנות רבה.

בית כנסת האר"י

  • בית הכנסת האר"י האשכנזי הינו אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בצפת
  • האר"י ז"ל , רבי יצחק בן שלמה לוריא, היה גדול מקובלי צפת, שפיתח שיטה חדשה בקבלה המקובלת היום ברחבי העולם היהודי כולו, שמה "קבלת האר"י". בעיקר האר"י פירש את ספר הזוהר. תורתו של האר"י מובאת בעיקרה בספר עץ חיים וכמו כן לוקטו דברי תורתו של האר"י על ידי בנו של רח"ו - רבי שמואל ויטל בסדרה של שמונה ספרים הידועה בשם "שמונה שערים" המסודרים כהסבר על תורת הגלגולים ופירוש על התורה ומאמרי חז"ל וכמו כן פירוש על התפילות ועל הכוונות שיש בכל מצווה.
  • על פי המסופר בספר בראשית לאחר שחטא אדם בחטא עץ הדעת, גירשו האל מגן עדן מחשש שיקח גם מפירותיו של עץ החיים. לפי הפרשנות של ספרות הקבלה עץ החיים מסמל את תורת הנסתר ומנס להבין אותה ורק יחידי סגולה מסוגלים להבינה.
  • כרבים מבתי צפת, פונה פתחו של בית הכנסת לכיוון מערב אל עבר קבר רשב"י.
  • 1759 נערכה רעידת אדמה שגרמה להריסת בית הכנסת.
  • בתפילת יזכור הנאמרת ביום כיפור ובשלשת הרגלים מוסיפים גם תפילה לזכר נשמת עולי הגרדום ששבעה מהם קבורים בעיר צפת.
  • בימי מלחמת השחרור ניתז רסיס פגז שנורה על ידי תותחי צבא ההצלה של קאוקג'י(מנהיג צבאי ערבי). הרסיס פגע בבית הכנסת, ניתק את סורג הברזל של החלון ונתקע בשולי בימת התפילה, מבלי שגרם פגיעה בנפש. חשוב להדגיש כי באותה העת התכנסו בתוכו רבים מיהודי צפת בתקווה למצוא בו מחסה. אגב, את החור, שיצר הרסיס בבמה, ניתן לראות עד היום.

רשב"י

  • רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי[1], מכונה בקיצור רשב"י) (ג'תת"ל ≈ 67 לספירה בערך - ג'תתקכ"ג ≈ 160 לספירה בערך)[2] היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא.
  • הלכות רבות בשמו מובאות במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. החיבור המדרשי-הלכתי "ספרי" מיוחס בגמרא לבית מדרשו של רשב"י[3][4]. כתיבת ספר הזוהר מיוחסת לרשב"י, אך לייחוס זה קמו מערערים.
  • רשב"י הפך לסמל של תורת הסוד והקבלה, ולדמות מרכזית באירועי ל"ג בעומר, בהם נערכת מדי שנה הילולא על קברו במירון.

בית כנסת אבוהב

  • בית כנסת אבוהב הוא בית כנסת מהמאה ה-16 השוכן בלב העיר העתיקה של צפת.
  • על פי המסורת, בית הכנסת קרוי על שמו של רבי יצחק אבוהב, מחבר הספר מנורת המאור, אולם סביר יותר כי בית הכנסת קרוי על שם רבי יצחק אבוהב מקסטיליה, שבין תלמידיו היה רבי יעקב בירב שעלה לארץ והתיישב בצפת.
  • בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר תורה אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב, ותלמידיו העלוהו לצפת. ספר זה הוא אחד מהעתיקים שבספרי התורה המצויים בצפת, ומוציאים אותו לקריאה בשלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור ושבועות. ספר נוסף אשר נמצא בבית הכנסת הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת מפאס שבמרוקו והתחבר עם גורי האר"י. ספרים אלו העניקו לבית הכנסת משנה חשיבות, ולכן נהגו יהודי צפת לחגוג בו את ליל חג מתן תורה.
  • הנוסע שמחה בן יהושע מזאלאזיץ שביקר בצפת בשנת 1764, כתב כי עד לרעידת האדמה שהתרחשה ב-1759, שכן בית הכנסת במבנה אחר, צמוד לבית הכנסת האר"י הספרדי. בית הכנסת חרב לחלוטין ברעש, ומחוסר אמצעים לא שוקם. "ספר אבוהב" הועבר לבית הכנסת הגדול של קהילת הספרדים שנותר על תילו. למשימת העברת הספר נבחרו עשרה מבני הקהילה, ועל פי האגדה, איש מהם לא השלים את שנתו. במרוצת הדורות נשתכח מקומו של בית הכנסת המקורי, ושמו של בית הכנסת הגדול הוסב ל"בית כנסת אבוהב"[1].
  • ברעידת האדמה בצפת שהתרחשה בשנת תקצ"ז (1837), חרב בית הכנסת, ורק הכותל הדרומי נותר בשלמותו; יהודי העיר ייחסו זאת לקדושתו של "ספר אבוהב".
  • כיפת בית הכנסת מעוטרת בסמלי שנים עשר השבטים, בציורים של כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, וכן בחמישה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, כתר שם טוב, וכתר ייחודי; כתר קרובה הישועה. בצידה הדרומי, הפונה לירושלים, של כיפת בית הכנסת מצוירת כיפת הסלע ותחתיו הכיתוב "מקום בית המקדש". הציור נמחק בשנת 2012 על ידי אלמונים, ושוחזר חמישה חודשים לאחר מכן[2]. על קירות בית הכנסת תלויים ציורים של הציירת הארצישראלית, ציונה תג'ר[3].
  • בלילות החורף מתאספים בבית הכנסת תושבים ואורחים לקריאת שירת הבקשות[4].
  • בית הכנסת מופיע על גב שטר ה-200 שקלים מסדרה ב' של השקל החדש.

הגליל העליון

  • הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם (כרמי זיתים רבים )בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.
  • חורש ים תיכוני
  • אקלים ים תיכוני
  • בעיקר סלע גיר
  • אזור הררי- ההר הגבוה ביורת הינו הר מירון שגובהו נישא ל1204 מטר.

שמורת טבע

    • חבל ארץ שהוכרז כמקום מוגן מפני תהליכים אשר עלולים לשנות את אופי החי, הצומח והדומם בו.
    • שמורת הטבע שומרת על המאזן האקולוגי ומגנה על אוכלוסיית החי והצומח המקומי מפני פגיעה - לרוב של בני האדם - כגון: ציד, קטיפת פרחי בר, עיבוד חקלאי, בנייה, תעשייה מזהמת ועוד. לשמורות טבע יעוד נוסף: הן מהוות "ריאות ירוקות" למדינה, וככל שמחריף הזיהום הסביבתי, חשיבותן עולה וגוברת.

נחל עמוד

  • נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה.
  • יובליו העליונים של הנחל מנקזים את פסגת הר מירון (גובה של כ־1,200 מ'), ובסיומו הנחל נשפך לכנרת (גובה של כ־200-), ירידה של כ־1,400 מ'.
  • הנחל נקרא כך על שם סלע גבוה המתנשא מעל האדמה והנמצא בקרבת אחד מאפיקיו של הנחל, בקרבת קיבוץ חוקוק. הסלע מזכיר בצורתו עמוד גבוה ומכאן שמו "נחל עמוד".
  • הנחל נחצה באחד הקטעים שלו על ידי המוביל הארצי (מוביל המים הארצי הוא העורק הראשי של מפעל המים הארצי של מדינת ישראל, בו משולבים רוב מפעלי המים במדינה. הוא משמש לוויסות אספקת המים בארץ ומאפשר ניצול יעיל של מקורות המים והעברתם מהצפון הגשום אל המרכז והדרום הדלים במים. המוביל הארצי מתחיל מהכנרת ואורכו כ-130 קילומטר. הנקודה הדרומית ביותר שמקבלת את מימיה מהמוביל היא מצפה רמון.)

מבטשה

  • מבטשה היא טחנת מים הידרודינמית לעיבוד צמר הדומה בפעולתה לטחנות הקמח העתיקות. המבטשה משתמשת בכוח המים על-מנת להניע פטישי עץ גדולים שחובטים בצמר לצורך צפיפות הבד וחיזוקו.
  • פעולת הבטישה היא השלב שבו שוטפים את השומנים מהצמר בעזרת מים וסבון, תוך כדי הכאה עם פטישים או דריכה על הצמר כדי שלא יתכווץ. זהו אחד התהליכים המסובכים בעיבוד הצמר ועשייתו על ידי המבטשה הפועלת מכח המים חוסכת עבודה של כ-500 פועלים. בתקופת המשנה נקראה פעולת זאת ניפוץ.
  • ליד בריכות שכווי שבתחתית נחל עמוד נמצאה מבטשה אשר היו משתמשים בה תושבי העיר צפת הקרובה במאה ה-16, כשענף הטקסטיל היה אחד הענפים הכלכליים החשובים בעיר.
  • במהלך תקופת הזוהר של צפת במאה ה-16 היה גל עלייה גדול לצפת, בעיקר בעקבות הרשות שניתנה ליהודים שגורשו מספרד להגיע לרחבי האימפריה העות'מאנית. חלקם הגיעו לצפת שהפכה על ידי המתיישבים החדשים למעצמה כלכלית, עקב הידע הרב שהיה להם בתעשיית הטקסטיל. בצפת הם מצאו את משאבי הטבע הנדרשים, בין השאר כוח המים של נחל עמוד, אשר בו הם בנו את המבטשות.
  • כדי ליצור מבטשה טובה היו צריכים ליצור תעלה שמתעלת את המים מנקודה גבוהה ושומרת על הגובה שלהם. בתחתית הנחל בנו את מבנה המבטשה, המים שנופלים מגובה רב מסובבים גלגל מים ענק שמחובר למוט עץ שעולה למעלה ומסובב עוד מספר גלגלים. אותם גלגלים מחוברים לפטישי ענק. עקב הסיבוב הפטישים מכים בחוזקה על האריגים אשר נמצאים באמבטיות מלאות במים בתחתית המבנה.

עץ הדולב

  • עץ נשיר
  • הדולב המזרחי צומח בארץ ישראל על גדות נחלים זורמים בגליל ובעמק החולה.
  • הדולב המזרחי ניכר בעלים שסועים גדולים שצורתם כעין כף יד ובפירות אגוזיים שעירים.
  • שימושיו: עץ נוי וצל. שימש בעבר לבניין. נמצאו שרידי גזעים מהתקופה הרומית ובחפירות יריחו מלפני כ-3000 שנה. העלים שימשו אף לרפואה. מהזרדים ומהקליפה ניתן להפיק דיו המשמש לצביעה של בדים.

הכנרת

  • ימה בצפון מזרחה של ישראל.
  • לפי דעה רווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה "כינור", נובע מצורתו של האגם - צורת כינור (הכינור המוזכר במקרא דמה בצורתו לנבל[8]). אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן בתקופה זו לא היו מפות של הימה[9].
  • אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל.
  • הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. אגם הכנרת נמצא במרכז בקע הירדן, בחלקו הצפוני של השבר הסורי אפריקאי. לכנרת בצורתה הנוכחית קדם אגם הלשון, המלוח, שהשתרע מאזור צפון הכנרת ועד חצבה בדרום. לאגם הלשון קדם אגם עובדיה, שהיה קטן יותר ומימיו מתוקים. אגם הכנרת נוצר בצורתו הנוכחית לפני פחות מ-20,000 שנים, כתוצאה משקיעה טקטונית אחרי התייבשותו של אגם הלשון.
  • כיון מספקת רק 2% מצריכת המים בישראל.
  • לכנרת חשיבות גדולה בנצרות. לפי האמונה הנוצרית ישו עשה שם מספר נסים: הילך עליה, הטביע בה שדים (מתי ח'), הרגיע רוחות הסערה ואחרים.במקום יציאת נהר הירדן מכנרת נמצא אתר ירדנית המאפשר טבילה טקסית בירדן. כשליש מאתרי עלייה לרגל של תיירות צליינית לארץ ישראל נמצאים בגליל ומסביב לכנרת. על פי דעה אחת במסורת היהודית בארה של מרים נמצא בים הכנרת מול החלונות של בית הכנסת העתיק[49].
  • באסלאם, לפי חדית' יבוש הכנרת הוא אחד הסימנים המרכזיים של סוף העולם.

קיסוסית

  • קיסוסית קוצנית הוא מטפס נפוץ בחורש וביער בישראל. הגבעול קוצני, יוצר לפעמים סבך שלא ניתן למעבר. מקור השם העברי הוא ככל הנראה הדמיון בין עלי הקיסוסית לעלי צמח הקיסוס שאינו קרוב מבחינה סיסטמטית.
  • הפרח זעיר, לבן. יש לו 6 עלי-עטיף. ההאבקה היא הדדית, צמח קיסוסית אחד מצמיח רק פרחי נקבה, וצמח קיסוסית אחר מצמיח רק פרחי זכר.הפריחה מתרחשת בין החודשים ינואר עד מרץ. הפרחים ערוכים באשכול מרובה-פרחים, וצבעם ירוק בהיר. פרי הקיסוסית דומה לענב קטן בצבע אדום וגדל באשכול של גרגרים הבולטים בצבע אדום בוהק. פירות הקיסוסית מכילים חומר רעיל ולא ראויים לאכילה.
  • צמח משמש בתרכובות של צמחי מרפא כתרופה לסוכרת, וכתרופה כנגד כאבי גרון ולהורדת חום. מרקחת העשויה משורשי הקיסוסית משמשת כחומר הנוגד הרעלות, כתרופה לזיהומים בדרכי העיכול וכתרופה לשלשול.

חורש ים-תיכוני

  • חורש ים-תיכוני הוא ביומה הנפוץ באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני בעולם. החורש הים-תיכוני נפוץ בשישה אזורים ברחבי העולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. שטחם של אזורים אלו יחד הוא כ-5% משטח היבשות בעולם.
  • איפיונו העיקרי והבסיסי של החורש הים-תיכוני הוא סבך של עצים ירוקי עד, בעלי עלים נוקשים (סקלרופיליים), עם שיחים, מטפסים, ועשבוניים חד שנתיים ורב שנתיים.
  • נפוץ באקלים ים-תיכוני בו הקיץ יבש, חם וארוך, והחורף לח, ממוזג וקצר.
  • בנוי בצורת קומות:

בקומה ה-1: מטפסים

בקומה ה-2: עצים

בקומה ה-3:  שיחים

בקומה ה-4: פרחים

שפני סלע

  • אזור מחייה- נפוץ לאורך כל השבר הסורי-אפריקאי. בישראל נפוץ בגולן, בגליל, בכרמל, במדבר יהודה, בהר הנגב ועוד..
  • מזר האוויר- פעיל ביום, ישן בלילה. השפן אוהב חום ולכן משתזף על הסלעים. יש להם מערות בזמני טמפרטורה קיצוניים.
  • סלעים- חיים באזורים סלעיים ובמחילות. הם מטפסי הרים מצויינים ולא כדאי להתחרות עמם.
  • אוכל- השפן אוכל יחסית הרבה לגודלו. זקוק למעט מים כדי לשרוד. אוכל צמחים רעילים וזה ועזר לו לשרוד כי אין תחרות.
  • מבנה חברתי- חי בעדר, יכול להכיל יותר מ100 שפנים יחדיו. חיים במספחות הקרויות הרמון ששם יש זכר שליט אחד, מספר זכרים צעירים, נקבות וגורים.
  • הריון- 8 חודשים, בסופם נולד צאצא אחד עד שישיה. ברגע שנולדו הם כבר מטפסים ורצים.
  • טורפים- חיים בממוצא 13 שנה. צריכים להיזהר מאוייבים כמו: נחשים, עופות דורסים כמו נשר ועיט ויונקים טורפים.
  • פיל- ועובדה אחרונה לסיום: לא תאמינו, אבל השפן הוא החיה הקרובה ביותר ללא אחר מאשר הפיל. אומנם קרבה של 30 מיליון שנה, אבל עדיין, אין יותר קרוב מזה.

טחנת קמח

  • טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.
  • טחנות הקמח ההיסטוריות עשו שימוש בגלגלי טחינה שהונעו בכח המים או הרוח (טחנות רוח) על מנת לטחון את הקמח. טחנות מאוחרות יותר עשו שימוש במנועי קיטור. כיום נעשה לרב שימוש בחשמל או בדלקים כדי להפעיל מנועים שמסובבים מכבשים כבדים, עשויי פלדה לטחינת הדגן.
  • טחנות הקמח המודרניות נבדלות מאלו העתיקות גם באופיין המסחרי. הטחנות העתיקות נבנו ושימשו בדרך כלל קהילות של חקלאים, כאשר כל חקלאי היה מחויב במס שימוש שניתן לטוחן. לעומתן, טחנות הקמח המודרניות הן בדרך כלל מפעל מסחרי שמייצר על מנת למכור לשוק כולו.
  • בישראל ישנו מספר גדול של טחנות קמח עתיקות, מסוג ארובה - המופעלות בכח המים. לרוב גילן של טחנות קמח אלו הוא מאות שנים. מצב השימור של טחנות קמח אלה משתנה ממקום למקום. לרוב הן אינן שלמות ולהוציא טחנת קמח אחת (טחונת מטרוף בנחל חרמון), הן אינן פעילות. טחנות קמח אלו ניתן למצוא בארץ בערוצי נחלים שונים, בעיקר בצפון הארץ, אך לא רק שם. ידועות במיוחד הן טחנות הקמח של נחל עמוד שבגליל העליון (שם אף זכה מקטע הנחל בשפה הערבית בכינוי "ואדי טואחין" - עמק הטחנות), ובפרט טחנת איסכנדריה בה ניתן עדיין להבחין באבני הריחיים שבחדר הטחינה, ובגלגל הכפות שהונע על ידי כח המים. טחנות קמח נוספות נמצאות גם בנחל דן, נחל צלמון, נחל גוש חלב, נחל כזיב ובנחל חרמון. במרכז הארץ התקיימו טחנות קמח בנחל הירקון ובנחל תנינים. בכל אחד מהנחלים שתוארו, קיימות מספר טחנות קמח לאורך הנחל והן הרוסות במידה רבה. בשמורת עין אפק קיימת טחנת קמח ששוחזרה בחלקה ובחלליה קיימים חדרי תצוגה שונים על הטחנה עצמה ועל השמורה בה היא נמצאת. בשטח הגן הלאומי המוכרז שבנחל חרמון נמצאת טחנת קמח מטרוף בבעלות משפחה דרוזית, והיא טחנת הקמח היחידה בישראל שעדיין ניתנת להפעלה. בדרום הארץ ניתן למצוא טחנת קמח בתוך שמורת עין גדי, בסמוך למעין עין גדי.

הרדוף הנחלים

  • משפחה: הרדופיים
  • "בני דודים": מינים שונים של קריסה, וינקה, פלומריה.
  • מולדת: ההרדוף גדל בר בישראל ובאגן הים התיכון.
  • מאפיינים: שיח ירוק עד, רעיל מאוד, עמיד ביובש. ההרדוף גדל בטבע בעיקר בגדות נחלים או בוואדיות. ואומץ על ידי הגננים, כי הוא עמיד ביובש, ופורח בשפע בפרחים גדולים שצבעם לבן, אדום או ורוד. הפירות נבקעים בעת ההבשלה, והזרעים מתפזרים באמצעות הרוח.
  • ריבוי: ההרדוף מתרבה בטבע על ידי זרעים ובמשתלות על-ידי ייחורים.
  • שימושים ופולקלור:הצמח רעיל מאוד! נפוץ בגינות נוי, בשדרות ובאיי תנועה. בעבר הפיקו ממנו תרופה למחלות לב. אבקת ענפי הרדוף משמשת כחומר הדברה נגד חרקים.

חזירי בר

  • חזיר בר (שם מדעי: Sus scrofa) הוא מין חזיר והאב הקדמון של חזיר הבית. הוא יונק אוכל-כול שחי בעדרים. חזירי בר חיים בעדרים. כל עדר כולל על פי רוב כ-20 פרטים, אולם נראו גם עדרים שמנו 50 פרטים.
  • בשנות האלפיים, חזירי הבר חיים בטבע ביערות בצפון אירופה, במזרח התיכון, בדרום אסיה ובאינדונזיה.
  • במאות השנים האחרונות, תפוצתו של חזיר הבר השתנתה באופן קיצוני בשל פעילות של האדם, וייתכן שגם בשל שינוי האקלים.
  • חזירי בר הם יצורים טריטוריאליים וסולידריים. הם מסמנים את שטחם על ידי התגרדות בעצים (התגרדות בעצים משמשת אותם גם לצורכי ניקיון). כאשר זכר מסוים חודר לשטח שליטתו של זכר אחר, הזכרים נלחמים באמצעות חטיהם.
  • בעת הצורך, חזירי הבר יכולים להגן על עצמם ועל צאצאיהם בתקיפות. הזכרים מרכינים את ראשם, מסתערים ונוגחים כלפי מעלה עם חטיהם החדים. הנקבה, בעלת חטים קטנים יותר, מסתערת עם ראש מורם ופה פתוח בנשיכה. התקפות כאלה לרוב אינן קטלניות עבור בני אדם, אף שהן עשויות להביא לטראומה ולאיבוד דם רב מפציעות קשות.

בינגו צפת ונחל עמוד

להורדת הבינגו - לחצו

להורדת מערך ההדרכה לבינגו - לחצו

להורדת מצגת ריקה להכנה עצמית של חידון אחר - לחצו

חושב לדעת: עכשיו כשיש לכם את פורמט הבינגו ביד, תוכלו ליישם אותו בכל נושא. הכוונה שתיקחו את המצגת הריקה, תטמיעו מושגים ונושאים שלכם והרי לכם פורמט מצויין לכל נושא ונושא.

בינגו הוא משחק מזל המשוחק בקבוצה. הכרוז מקריא ערכים שהוא מגריל וכל שחקן ששומע ערך שמופיע על הכרטיס שלו מסמן את הערך הזה. השחקן הראשון שבכרטיס שלו מסומנת שורה רצופה של ערכים, מכריז "בינגו" והכרוז בודק את כרטיסו כדי לוודא שהוא לא טעה. אם אין טעות, אותו שחקן מנצח.

 


Dolní_Galilea.svg: Daniel Baránekderivative work: Safariplage / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)



פארוק / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)


Louski1 / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)


Dolní_Galilea.svg: Daniel Baránekderivative work: Safariplage / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)


Bukvoed / CC BY (https://creativecommons.org/licenses/by/3.0)


4028mdk09 / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)

מושגים לבינגו

בעיקר מתוך ויקיפדיה

צפת

  • שוכנת בחלקו המזרחי של הגליל באזור ההררי הצופה אל הכנרת ואל הר מירון. גובהה 900 מטר.
  • צפת נמנית כאחת מ"ארבע ערי הקודש" (צפת, חברון, ירושלים וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות.
  • באפריל 2018 העיר מנתה 35,330 תושבים.
  • בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. במאורעות תרפ"ט 1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים, אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו. המאורעות השפיעו לרעה על מצבם הכלכלי של יהודי העיר, בשל החרם הערבי, העדר הביטחון והפגיעה במגזר התיירות הקייצי, והובילה לעזיבת תושבים יהודים. רק ב1947 הקימו קו חשמל לצפת שהגיע בתחנת הכח בנהריים. על פי תוכנית החלוקה שפורסמה בסוף נובמבר 1947, יועדה צפת להיות בשטחה של המדינה היהודית (על אף שרוב האוכלוסייה בעיר הייתה ערבית), אך כביש הגישה אליה (כביש עכו - צפת) עבר ברובו בשטח המדינה הערבית.
  • תמונה- מיקום בארץ, סמל העיר, העיר צבועה בכחול (ברובע הספרדי היו מרבית הבתים צבועים בכחול, שכן הספרדים האמינו שהכחול משמש סגולה נגד עין רעה, מרחיק רוחות ושדים הבאים להזיק. הם טרחו לסייד גם את החריצים שבין מרצפות האבן הרחבות בחצרות, והמחמירים – אף את כל החריצים והסדקים בתוך הבית, הכול בכחול. ברובע האשכנזי היו פחות בתים צבועים בכחול, אלה שעשו כן טענו שצפת היא השער לשמים והצבע הכחול מגשר בין הבתים בכחול והשמים הכחולים.)

דוידקה

  • ערב מלחמת העצמאות- ב-1948, הייתה צפת עיר בת 12,500 תושבים, ובהם כ-2,400 יהודים. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען.
  • דָוִידְקָה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש, ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, נשָק של "ההגנה" בחזית הדרום, והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו. הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו. טווח הדוידקה היה 300 מטרים לכל היותר.
  • שימוש הבכורה נעשה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו. לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח נמסרו שתי מרגמות. הדוידקה התקבלה בספקנות בקרב מפעיליה, שכן היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, לא יעיל וגוזל משאבים.
  • בסופו של דבר, הצלחתה הגדולה של הדוידקה הייתה דווקא ברעש החזק שנגרם בעת הפעלתה, שהפיל פחד רב על הערבים וגרם להם לברוח מעמדותיהם. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו.
  • המפורסמות מבין המרגמות הן מרגמה של חטיבה 10 (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על שמה בעיר צפת, ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים. מרגמה נוספת מוצבת ליד בית יד לבנים ברחובות, אחת נוספת מוצבת במצודת יואב, אחת נוספת בסליק של קיבוץ יגור ואחת נוספת בגינה ברחוב השומר בגבעתיים, כך שכל שש היחידות שיוצרו קיימות עד היום.

קבלה

  • הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. הקבלה זוהי תורת הסוד במחשבת היהדות שעברה במסורת חכמי האומה. תוכן הקבלה הוא מחשבה בענייני הבורא והבריאה על הקשר הקיים בין האלהים לאדם ובין האדם לאלהיו ועל הדרך אשר בה יכול האדם מישראל למלא בשלמות את רצון בוראו.
  • לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת), בצפון ספרד ובארצות המזרח בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13.
  • לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.
  • במרכזה של מחשבת הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל כמיסטיקן להתאחד איחוד מיסטי, חווייתי ותודעתי עם האלוהות, ולצמצם את הפער בינו והעולם הגשמי שבו הוא נטוע לבין האל. המקובל תופס את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סמלית, אשר משקפת את גילויו של האל בעולם. הוא מבקש לחדור לתוכה על ידי התבוננות, ולחשוף את ההוויה האלוהית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את נשמתו אל שורשה העליון האלוהי, לדבוק באלוהות ואף להיכלל בתוכה. הקבלה מבחינה בין בחינתו הנעלמת של האל, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוהות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו.
  • התמורה היסודית בקבלת צפת היא הבאת חכמת הקבלה לכל שכבות הציבור. שלא כמו הקבלה בראשיתה, שהסתגרה בתוך חוגים מצומצמים של מקובלים יחידי סגולה ובני עלייה, קבלת צפת הייתה תופעה ציבורית רחבה ונחלתם של רבים. אחד הזרזים לכך הייתה היווצרותה של ספרות המוסר הקבלי. ספרים רבים כדוגמת "ראשית חכמה", "ספר חרדים", "תומר דבורה" ו"שערי קדושה" נפוצו והפכו לנכסי צאן ברזל.
  • בצפת התאגדו חבורות וחוגים רבים, שכללו בתוכם אף את פשוטי העם. חבורות אלו עסקו בין היתר בלימוד התורה ובהוראת דרכי התשובה. כמו כן נוצרו חוגים של מקובלים שעסקו בלימוד תורת הקבלה ובתיקוני התשובה. בנוסף, נהגו המקובלים להשתטח על קברי צדיקים של חכמי המשנה והזוהר הקבורים באזור, ושאת דרך לימודם ואורח חייהם ביקשו מקובלי צפת לחקות. בהשתטחויות אלו זכו המקובלים פעמים רבות לחוויות מיסטיות ולגילויים מן העולמות העליונים, וכן להידבקות בנשמות הצדיקים ולתופעות של דיבור אוטומטי – כמו ה"מגיד" שדיבר מתוך גרונו של רבי יוסף קארו. אחד מן החוגים הבולטים בצפת שעסק בכך היה חוגו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק).
  • ספר מרכזי בקבלה הוא ספר הזוהר. הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".

יוסף קארו 

  • 1575-1488
  • עלה לארץ ישראל וישב בצפת.
  • היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.
  • ערך דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. כל אלו נערכו בספר שולחן ערוך. הספר נערך ב1563 והודפס בוונציה ב1565. הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה. לדוגמא: הלכות ברכת המזון, ברכת ידיים, תפילות במהלך היום, הלכות צניעות, שבת וכודמה. דומא לפסוק: בשבת "צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו". " פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו ביום ולערב מותרים מיד." " מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה", " כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת אלא אם כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר."
  • שיטת הפסיקה שלו הייתה: הכרעה על פי רוב הדעות בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש.
  • לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו.

בית העלמין

  • בית הקברות היהודי העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. שימש במשך מאות רבות של שנים כמקום קבורה לבני המקום ובהם דמויות בולטות וחשובות במורשת ישראל.
  • מקווה האר"י. המקווה בנוי על מעיין שעל פי המסורת בו נהג האר"י לטבול.
  • מימיו ידועים כקרים מאד במשך כל עונות השנה וכבעלי סגולות.[1] הרב יצחק כדורי אמר כי טבילה במקווה האר"י מסוגלת להתעלות הנשמה ולדברים נוספים.[2] ישנה אף אמרת-עם כי הטובל במקווה האר"י לא ימות בלא תשובה.[3]
  • קברו של ר' פנחס בן יאיר- בתוך כיכר גדולה ישנו עץ גדול שעליו תלויים בדים ושקיות ניילון קבר זה מקובל להקיף שבע פעמים תוך כדי תפילה.
  • קורבנות רעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1837.
  • קורבנות המגפה והרעב של מלחמת העולם הראשונה ביניהם 104 מצבות של נספי גירוש תל אביב.
  • מצבת עולי הגרדום- בבית הקברות נקברו שבעה עולים מ-12 לוחמי המחתרות שהוצאו להורג בתלייה על ידי הבריטים בכלא עכו בשנת 1947.
  • קורבנות הפיגוע במעלות.
  • הפיגוע במעלות (קרוי גם אסון מעלות או טבח מעלות) היה אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974 (כ"ג באייר תשל"ד). בתחילת האירוע נרצחו על ידי מחבלים נוסעת ברכב מסחרי, סמוך למושב צוריאל, לאחר מכן שלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים מצפת אשר לנו במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל. 68 אזרחים וחיילים נפצעו.
  • פעולת המחבלים הפכה לאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה. במיוחד נחרת בזיכרון תצלום שבו נראה אדם הנושא בזרועותיו את אחותו הפצועה.[1] פעולת טרור זו, שנערכה בסמוך לפיגועים נוספים שבוצעו באותה עת, נחשבת לזרז שגרם להקמתם של המשמר האזרחי והימ"מ.
  • קורבנות הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים.
  • הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים היה פיגוע ירי שהתרחש ב-22 במאי 1970 ליד קיבוץ ברעם, על הגבול בין ישראל ללבנון. חוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" ירתה אל עבר אוטובוס שהסיע את ילדי מושב אביבים ורצחה 12 מנוסעיו, בהם 9 ילדים. ילדה נוספת שנותרה עם רסיס בראשה בעקבות הפיגוע, נפטרה לאחר 43 שנים מזיהום של הרסיס.
  • התוקפים בחנו היטב את הכביש במשך מספר שבועות לפני התקיפה, והמארב תוכנן בקפדנות רבה.

בית כנסת האר"י

  • בית הכנסת האר"י האשכנזי הינו אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בצפת
  • האר"י ז"ל , רבי יצחק בן שלמה לוריא, היה גדול מקובלי צפת, שפיתח שיטה חדשה בקבלה המקובלת היום ברחבי העולם היהודי כולו, שמה "קבלת האר"י". בעיקר האר"י פירש את ספר הזוהר. תורתו של האר"י מובאת בעיקרה בספר עץ חיים וכמו כן לוקטו דברי תורתו של האר"י על ידי בנו של רח"ו - רבי שמואל ויטל בסדרה של שמונה ספרים הידועה בשם "שמונה שערים" המסודרים כהסבר על תורת הגלגולים ופירוש על התורה ומאמרי חז"ל וכמו כן פירוש על התפילות ועל הכוונות שיש בכל מצווה.
  • על פי המסופר בספר בראשית לאחר שחטא אדם בחטא עץ הדעת, גירשו האל מגן עדן מחשש שיקח גם מפירותיו של עץ החיים. לפי הפרשנות של ספרות הקבלה עץ החיים מסמל את תורת הנסתר ומנס להבין אותה ורק יחידי סגולה מסוגלים להבינה.
  • כרבים מבתי צפת, פונה פתחו של בית הכנסת לכיוון מערב אל עבר קבר רשב"י.
  • 1759 נערכה רעידת אדמה שגרמה להריסת בית הכנסת.
  • בתפילת יזכור הנאמרת ביום כיפור ובשלשת הרגלים מוסיפים גם תפילה לזכר נשמת עולי הגרדום ששבעה מהם קבורים בעיר צפת.
  • בימי מלחמת השחרור ניתז רסיס פגז שנורה על ידי תותחי צבא ההצלה של קאוקג'י(מנהיג צבאי ערבי). הרסיס פגע בבית הכנסת, ניתק את סורג הברזל של החלון ונתקע בשולי בימת התפילה, מבלי שגרם פגיעה בנפש. חשוב להדגיש כי באותה העת התכנסו בתוכו רבים מיהודי צפת בתקווה למצוא בו מחסה. אגב, את החור, שיצר הרסיס בבמה, ניתן לראות עד היום.

רשב"י

  • רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי[1], מכונה בקיצור רשב"י) (ג'תת"ל ≈ 67 לספירה בערך - ג'תתקכ"ג ≈ 160 לספירה בערך)[2] היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא.
  • הלכות רבות בשמו מובאות במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. החיבור המדרשי-הלכתי "ספרי" מיוחס בגמרא לבית מדרשו של רשב"י[3][4]. כתיבת ספר הזוהר מיוחסת לרשב"י, אך לייחוס זה קמו מערערים.
  • רשב"י הפך לסמל של תורת הסוד והקבלה, ולדמות מרכזית באירועי ל"ג בעומר, בהם נערכת מדי שנה הילולא על קברו במירון.

בית כנסת אבוהב

  • בית כנסת אבוהב הוא בית כנסת מהמאה ה-16 השוכן בלב העיר העתיקה של צפת.
  • על פי המסורת, בית הכנסת קרוי על שמו של רבי יצחק אבוהב, מחבר הספר מנורת המאור, אולם סביר יותר כי בית הכנסת קרוי על שם רבי יצחק אבוהב מקסטיליה, שבין תלמידיו היה רבי יעקב בירב שעלה לארץ והתיישב בצפת.
  • בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר תורה אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב, ותלמידיו העלוהו לצפת. ספר זה הוא אחד מהעתיקים שבספרי התורה המצויים בצפת, ומוציאים אותו לקריאה בשלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור ושבועות. ספר נוסף אשר נמצא בבית הכנסת הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת מפאס שבמרוקו והתחבר עם גורי האר"י. ספרים אלו העניקו לבית הכנסת משנה חשיבות, ולכן נהגו יהודי צפת לחגוג בו את ליל חג מתן תורה.
  • הנוסע שמחה בן יהושע מזאלאזיץ שביקר בצפת בשנת 1764, כתב כי עד לרעידת האדמה שהתרחשה ב-1759, שכן בית הכנסת במבנה אחר, צמוד לבית הכנסת האר"י הספרדי. בית הכנסת חרב לחלוטין ברעש, ומחוסר אמצעים לא שוקם. "ספר אבוהב" הועבר לבית הכנסת הגדול של קהילת הספרדים שנותר על תילו. למשימת העברת הספר נבחרו עשרה מבני הקהילה, ועל פי האגדה, איש מהם לא השלים את שנתו. במרוצת הדורות נשתכח מקומו של בית הכנסת המקורי, ושמו של בית הכנסת הגדול הוסב ל"בית כנסת אבוהב"[1].
  • ברעידת האדמה בצפת שהתרחשה בשנת תקצ"ז (1837), חרב בית הכנסת, ורק הכותל הדרומי נותר בשלמותו; יהודי העיר ייחסו זאת לקדושתו של "ספר אבוהב".
  • כיפת בית הכנסת מעוטרת בסמלי שנים עשר השבטים, בציורים של כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, וכן בחמישה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, כתר שם טוב, וכתר ייחודי; כתר קרובה הישועה. בצידה הדרומי, הפונה לירושלים, של כיפת בית הכנסת מצוירת כיפת הסלע ותחתיו הכיתוב "מקום בית המקדש". הציור נמחק בשנת 2012 על ידי אלמונים, ושוחזר חמישה חודשים לאחר מכן[2]. על קירות בית הכנסת תלויים ציורים של הציירת הארצישראלית, ציונה תג'ר[3].
  • בלילות החורף מתאספים בבית הכנסת תושבים ואורחים לקריאת שירת הבקשות[4].
  • בית הכנסת מופיע על גב שטר ה-200 שקלים מסדרה ב' של השקל החדש.

הגליל העליון

  • הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם (כרמי זיתים רבים )בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.
  • חורש ים תיכוני
  • אקלים ים תיכוני
  • בעיקר סלע גיר
  • אזור הררי- ההר הגבוה ביורת הינו הר מירון שגובהו נישא ל1204 מטר.

שמורת טבע

    • חבל ארץ שהוכרז כמקום מוגן מפני תהליכים אשר עלולים לשנות את אופי החי, הצומח והדומם בו.
    • שמורת הטבע שומרת על המאזן האקולוגי ומגנה על אוכלוסיית החי והצומח המקומי מפני פגיעה - לרוב של בני האדם - כגון: ציד, קטיפת פרחי בר, עיבוד חקלאי, בנייה, תעשייה מזהמת ועוד. לשמורות טבע יעוד נוסף: הן מהוות "ריאות ירוקות" למדינה, וככל שמחריף הזיהום הסביבתי, חשיבותן עולה וגוברת.

נחל עמוד

  • נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה.
  • יובליו העליונים של הנחל מנקזים את פסגת הר מירון (גובה של כ־1,200 מ'), ובסיומו הנחל נשפך לכנרת (גובה של כ־200-), ירידה של כ־1,400 מ'.
  • הנחל נקרא כך על שם סלע גבוה המתנשא מעל האדמה והנמצא בקרבת אחד מאפיקיו של הנחל, בקרבת קיבוץ חוקוק. הסלע מזכיר בצורתו עמוד גבוה ומכאן שמו "נחל עמוד".
  • הנחל נחצה באחד הקטעים שלו על ידי המוביל הארצי (מוביל המים הארצי הוא העורק הראשי של מפעל המים הארצי של מדינת ישראל, בו משולבים רוב מפעלי המים במדינה. הוא משמש לוויסות אספקת המים בארץ ומאפשר ניצול יעיל של מקורות המים והעברתם מהצפון הגשום אל המרכז והדרום הדלים במים. המוביל הארצי מתחיל מהכנרת ואורכו כ-130 קילומטר. הנקודה הדרומית ביותר שמקבלת את מימיה מהמוביל היא מצפה רמון.)

מבטשה

  • מבטשה היא טחנת מים הידרודינמית לעיבוד צמר הדומה בפעולתה לטחנות הקמח העתיקות. המבטשה משתמשת בכוח המים על-מנת להניע פטישי עץ גדולים שחובטים בצמר לצורך צפיפות הבד וחיזוקו.
  • פעולת הבטישה היא השלב שבו שוטפים את השומנים מהצמר בעזרת מים וסבון, תוך כדי הכאה עם פטישים או דריכה על הצמר כדי שלא יתכווץ. זהו אחד התהליכים המסובכים בעיבוד הצמר ועשייתו על ידי המבטשה הפועלת מכח המים חוסכת עבודה של כ-500 פועלים. בתקופת המשנה נקראה פעולת זאת ניפוץ.
  • ליד בריכות שכווי שבתחתית נחל עמוד נמצאה מבטשה אשר היו משתמשים בה תושבי העיר צפת הקרובה במאה ה-16, כשענף הטקסטיל היה אחד הענפים הכלכליים החשובים בעיר.
  • במהלך תקופת הזוהר של צפת במאה ה-16 היה גל עלייה גדול לצפת, בעיקר בעקבות הרשות שניתנה ליהודים שגורשו מספרד להגיע לרחבי האימפריה העות'מאנית. חלקם הגיעו לצפת שהפכה על ידי המתיישבים החדשים למעצמה כלכלית, עקב הידע הרב שהיה להם בתעשיית הטקסטיל. בצפת הם מצאו את משאבי הטבע הנדרשים, בין השאר כוח המים של נחל עמוד, אשר בו הם בנו את המבטשות.
  • כדי ליצור מבטשה טובה היו צריכים ליצור תעלה שמתעלת את המים מנקודה גבוהה ושומרת על הגובה שלהם. בתחתית הנחל בנו את מבנה המבטשה, המים שנופלים מגובה רב מסובבים גלגל מים ענק שמחובר למוט עץ שעולה למעלה ומסובב עוד מספר גלגלים. אותם גלגלים מחוברים לפטישי ענק. עקב הסיבוב הפטישים מכים בחוזקה על האריגים אשר נמצאים באמבטיות מלאות במים בתחתית המבנה.

עץ הדולב

  • עץ נשיר
  • הדולב המזרחי צומח בארץ ישראל על גדות נחלים זורמים בגליל ובעמק החולה.
  • הדולב המזרחי ניכר בעלים שסועים גדולים שצורתם כעין כף יד ובפירות אגוזיים שעירים.
  • שימושיו: עץ נוי וצל. שימש בעבר לבניין. נמצאו שרידי גזעים מהתקופה הרומית ובחפירות יריחו מלפני כ-3000 שנה. העלים שימשו אף לרפואה. מהזרדים ומהקליפה ניתן להפיק דיו המשמש לצביעה של בדים.

הכנרת

  • ימה בצפון מזרחה של ישראל.
  • לפי דעה רווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה "כינור", נובע מצורתו של האגם - צורת כינור (הכינור המוזכר במקרא דמה בצורתו לנבל[8]). אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן בתקופה זו לא היו מפות של הימה[9].
  • אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל.
  • הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. אגם הכנרת נמצא במרכז בקע הירדן, בחלקו הצפוני של השבר הסורי אפריקאי. לכנרת בצורתה הנוכחית קדם אגם הלשון, המלוח, שהשתרע מאזור צפון הכנרת ועד חצבה בדרום. לאגם הלשון קדם אגם עובדיה, שהיה קטן יותר ומימיו מתוקים. אגם הכנרת נוצר בצורתו הנוכחית לפני פחות מ-20,000 שנים, כתוצאה משקיעה טקטונית אחרי התייבשותו של אגם הלשון.
  • כיון מספקת רק 2% מצריכת המים בישראל.
  • לכנרת חשיבות גדולה בנצרות. לפי האמונה הנוצרית ישו עשה שם מספר נסים: הילך עליה, הטביע בה שדים (מתי ח'), הרגיע רוחות הסערה ואחרים.במקום יציאת נהר הירדן מכנרת נמצא אתר ירדנית המאפשר טבילה טקסית בירדן. כשליש מאתרי עלייה לרגל של תיירות צליינית לארץ ישראל נמצאים בגליל ומסביב לכנרת. על פי דעה אחת במסורת היהודית בארה של מרים נמצא בים הכנרת מול החלונות של בית הכנסת העתיק[49].
  • באסלאם, לפי חדית' יבוש הכנרת הוא אחד הסימנים המרכזיים של סוף העולם.

קיסוסית

  • קיסוסית קוצנית הוא מטפס נפוץ בחורש וביער בישראל. הגבעול קוצני, יוצר לפעמים סבך שלא ניתן למעבר. מקור השם העברי הוא ככל הנראה הדמיון בין עלי הקיסוסית לעלי צמח הקיסוס שאינו קרוב מבחינה סיסטמטית.
  • הפרח זעיר, לבן. יש לו 6 עלי-עטיף. ההאבקה היא הדדית, צמח קיסוסית אחד מצמיח רק פרחי נקבה, וצמח קיסוסית אחר מצמיח רק פרחי זכר.הפריחה מתרחשת בין החודשים ינואר עד מרץ. הפרחים ערוכים באשכול מרובה-פרחים, וצבעם ירוק בהיר. פרי הקיסוסית דומה לענב קטן בצבע אדום וגדל באשכול של גרגרים הבולטים בצבע אדום בוהק. פירות הקיסוסית מכילים חומר רעיל ולא ראויים לאכילה.
  • צמח משמש בתרכובות של צמחי מרפא כתרופה לסוכרת, וכתרופה כנגד כאבי גרון ולהורדת חום. מרקחת העשויה משורשי הקיסוסית משמשת כחומר הנוגד הרעלות, כתרופה לזיהומים בדרכי העיכול וכתרופה לשלשול.

חורש ים-תיכוני

  • חורש ים-תיכוני הוא ביומה הנפוץ באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני בעולם. החורש הים-תיכוני נפוץ בשישה אזורים ברחבי העולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. שטחם של אזורים אלו יחד הוא כ-5% משטח היבשות בעולם.
  • איפיונו העיקרי והבסיסי של החורש הים-תיכוני הוא סבך של עצים ירוקי עד, בעלי עלים נוקשים (סקלרופיליים), עם שיחים, מטפסים, ועשבוניים חד שנתיים ורב שנתיים.
  • נפוץ באקלים ים-תיכוני בו הקיץ יבש, חם וארוך, והחורף לח, ממוזג וקצר.
  • בנוי בצורת קומות:

בקומה ה-1: מטפסים

בקומה ה-2: עצים

בקומה ה-3:  שיחים

בקומה ה-4: פרחים

שפני סלע

  • אזור מחייה- נפוץ לאורך כל השבר הסורי-אפריקאי. בישראל נפוץ בגולן, בגליל, בכרמל, במדבר יהודה, בהר הנגב ועוד..
  • מזר האוויר- פעיל ביום, ישן בלילה. השפן אוהב חום ולכן משתזף על הסלעים. יש להם מערות בזמני טמפרטורה קיצוניים.
  • סלעים- חיים באזורים סלעיים ובמחילות. הם מטפסי הרים מצויינים ולא כדאי להתחרות עמם.
  • אוכל- השפן אוכל יחסית הרבה לגודלו. זקוק למעט מים כדי לשרוד. אוכל צמחים רעילים וזה ועזר לו לשרוד כי אין תחרות.
  • מבנה חברתי- חי בעדר, יכול להכיל יותר מ100 שפנים יחדיו. חיים במספחות הקרויות הרמון ששם יש זכר שליט אחד, מספר זכרים צעירים, נקבות וגורים.
  • הריון- 8 חודשים, בסופם נולד צאצא אחד עד שישיה. ברגע שנולדו הם כבר מטפסים ורצים.
  • טורפים- חיים בממוצא 13 שנה. צריכים להיזהר מאוייבים כמו: נחשים, עופות דורסים כמו נשר ועיט ויונקים טורפים.
  • פיל- ועובדה אחרונה לסיום: לא תאמינו, אבל השפן הוא החיה הקרובה ביותר ללא אחר מאשר הפיל. אומנם קרבה של 30 מיליון שנה, אבל עדיין, אין יותר קרוב מזה.

טחנת קמח

  • טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.
  • טחנות הקמח ההיסטוריות עשו שימוש בגלגלי טחינה שהונעו בכח המים או הרוח (טחנות רוח) על מנת לטחון את הקמח. טחנות מאוחרות יותר עשו שימוש במנועי קיטור. כיום נעשה לרב שימוש בחשמל או בדלקים כדי להפעיל מנועים שמסובבים מכבשים כבדים, עשויי פלדה לטחינת הדגן.
  • טחנות הקמח המודרניות נבדלות מאלו העתיקות גם באופיין המסחרי. הטחנות העתיקות נבנו ושימשו בדרך כלל קהילות של חקלאים, כאשר כל חקלאי היה מחויב במס שימוש שניתן לטוחן. לעומתן, טחנות הקמח המודרניות הן בדרך כלל מפעל מסחרי שמייצר על מנת למכור לשוק כולו.
  • בישראל ישנו מספר גדול של טחנות קמח עתיקות, מסוג ארובה - המופעלות בכח המים. לרוב גילן של טחנות קמח אלו הוא מאות שנים. מצב השימור של טחנות קמח אלה משתנה ממקום למקום. לרוב הן אינן שלמות ולהוציא טחנת קמח אחת (טחונת מטרוף בנחל חרמון), הן אינן פעילות. טחנות קמח אלו ניתן למצוא בארץ בערוצי נחלים שונים, בעיקר בצפון הארץ, אך לא רק שם. ידועות במיוחד הן טחנות הקמח של נחל עמוד שבגליל העליון (שם אף זכה מקטע הנחל בשפה הערבית בכינוי "ואדי טואחין" - עמק הטחנות), ובפרט טחנת איסכנדריה בה ניתן עדיין להבחין באבני הריחיים שבחדר הטחינה, ובגלגל הכפות שהונע על ידי כח המים. טחנות קמח נוספות נמצאות גם בנחל דן, נחל צלמון, נחל גוש חלב, נחל כזיב ובנחל חרמון. במרכז הארץ התקיימו טחנות קמח בנחל הירקון ובנחל תנינים. בכל אחד מהנחלים שתוארו, קיימות מספר טחנות קמח לאורך הנחל והן הרוסות במידה רבה. בשמורת עין אפק קיימת טחנת קמח ששוחזרה בחלקה ובחלליה קיימים חדרי תצוגה שונים על הטחנה עצמה ועל השמורה בה היא נמצאת. בשטח הגן הלאומי המוכרז שבנחל חרמון נמצאת טחנת קמח מטרוף בבעלות משפחה דרוזית, והיא טחנת הקמח היחידה בישראל שעדיין ניתנת להפעלה. בדרום הארץ ניתן למצוא טחנת קמח בתוך שמורת עין גדי, בסמוך למעין עין גדי.

הרדוף הנחלים

  • משפחה: הרדופיים
  • "בני דודים": מינים שונים של קריסה, וינקה, פלומריה.
  • מולדת: ההרדוף גדל בר בישראל ובאגן הים התיכון.
  • מאפיינים: שיח ירוק עד, רעיל מאוד, עמיד ביובש. ההרדוף גדל בטבע בעיקר בגדות נחלים או בוואדיות. ואומץ על ידי הגננים, כי הוא עמיד ביובש, ופורח בשפע בפרחים גדולים שצבעם לבן, אדום או ורוד. הפירות נבקעים בעת ההבשלה, והזרעים מתפזרים באמצעות הרוח.
  • ריבוי: ההרדוף מתרבה בטבע על ידי זרעים ובמשתלות על-ידי ייחורים.
  • שימושים ופולקלור:הצמח רעיל מאוד! נפוץ בגינות נוי, בשדרות ובאיי תנועה. בעבר הפיקו ממנו תרופה למחלות לב. אבקת ענפי הרדוף משמשת כחומר הדברה נגד חרקים.

חזירי בר

  • חזיר בר (שם מדעי: Sus scrofa) הוא מין חזיר והאב הקדמון של חזיר הבית. הוא יונק אוכל-כול שחי בעדרים. חזירי בר חיים בעדרים. כל עדר כולל על פי רוב כ-20 פרטים, אולם נראו גם עדרים שמנו 50 פרטים.
  • בשנות האלפיים, חזירי הבר חיים בטבע ביערות בצפון אירופה, במזרח התיכון, בדרום אסיה ובאינדונזיה.
  • במאות השנים האחרונות, תפוצתו של חזיר הבר השתנתה באופן קיצוני בשל פעילות של האדם, וייתכן שגם בשל שינוי האקלים.
  • חזירי בר הם יצורים טריטוריאליים וסולידריים. הם מסמנים את שטחם על ידי התגרדות בעצים (התגרדות בעצים משמשת אותם גם לצורכי ניקיון). כאשר זכר מסוים חודר לשטח שליטתו של זכר אחר, הזכרים נלחמים באמצעות חטיהם.
  • בעת הצורך, חזירי הבר יכולים להגן על עצמם ועל צאצאיהם בתקיפות. הזכרים מרכינים את ראשם, מסתערים ונוגחים כלפי מעלה עם חטיהם החדים. הנקבה, בעלת חטים קטנים יותר, מסתערת עם ראש מורם ופה פתוח בנשיכה. התקפות כאלה לרוב אינן קטלניות עבור בני אדם, אף שהן עשויות להביא לטראומה ולאיבוד דם רב מפציעות קשות.

השאר תגובה

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *