הדרכה בבית העלמין הצבאי בקריית ענבים.

אנחנו חיים בתוך נס, שנקרא מדינת ישראל

תמלול של הדרכה בבית העלמין כחלק מיום סיור הכולל סיור במסרק, ביקור כאן ובהר אדר.

התמונה בסרטון מתוך ויקיפדיה

הייתי בהרבה מקומות בעולם, ראיתי דברים שקשה לתאר במילים, אבל אם הייתי צריך להגדיר את עשרת המקומות שהכי הרשימו אותי, אז זה אחד מהם.

בתי קברות צבאיים יש אלפים ברחבי העולם אבל סיפור כמו זה, אין אחד. יש פה כמה פואנטות ואתחיל עם הכי קשה. החיילים האלו חפרו את הקבר של עצמם. הם ידעו שאם לא היום אז מחר ואם לא מחר אז מחרתיים הם יכנסו פנימה. זה לא קיים

תמחקו את בית הקברות הזה שאתם רואים שהוא מסודר, מתדרכות... בהמשך יש נחל, אתם יכולים לראות שםה יש הר ופה הר ובאמצע נחל. מתחיל לרדת גשם מתחיל לזרום פה נחל. בנחל הזה על הסלע שלו הם חופרים עם מקושים וכלי עבודה את הקבר. בכל מיני גדלי, לא הכל אותו דבר. יורים מסביב, מלחמה. זה לא פשוט... והם יודעים זה יושב עכשיו איתי עכשיו ואוכל איתי ארוחת צהרים וזאת שעכשיו ניסיתי להתחיל איתה מששהו פה ייכנס בימים הקרובים. חיילי חטיבת הראל של הפלמ"ח. אחת הדרכים שבה הם ניסו להציל 100,000 יהודים שחיו בירושלים תחת מצור, שהצבא הירדני עשה, זה להעביר שיירות עם אספקה. כשאני אומר שיירות זה לא משאית או שתיים, אני מדבר על 20-30-40 משאיות עם אוכל ומים ותחמושת ומה שצריך.

כשאני אומר מצור, אני רוצה להסביר מה זה מצור. זה אומר שאם עכשיו רון יוצא מהבית 90% הוא חוטף כדור בראש מצלף ירדני, אז הוא לא יוצא מהבית. עד היום בירושלים אפשר לראות שבחלונות של בתים מסויימים יש מעין סורגים שעשויים מפלטות מתכת שהחיילים הירדנים לא יראו דרך החלון.

הרבה זמן 4-5 חודשים הם היו במצור, אבלאל תסתכלו על הכביש לירושלים כמו שהוא היום, רוחב הכביש היה 3-4 מטרים. זה הכביש שהיה. המשאיות של פעם עולות לירושלים במהירות של 30 קמ"ש האיטיות, נורא לאט. תצפיתנים ערבים שיושבים בבית מחסיר, איפה שהיינו, איפה שעמדתם, רואים שיירות של משאיות, יוצאים למה שנקרא פעזה, פעזה זה אזעקה. הערבים יורדים מההרים. סוגרים עם אבנים את הכביש, משאית ראשונה נעצרת, כל המשאיות מאחוריה נעצרות ואז באש תופת הם יורים על המשאיות. כמעט ואין ניצולים. פעם, פעמיים, שלוש, עשר, עשרים פעמים. היו משאיות שהצליחו לעבור כשהערבים לא היו מספיק עירניים אבל בדרך כלל השיירות האלו נעצרו.

אנחנו רואים כאן קברי אחים. קבר שכמה קבורים בו ביחד. למה קברי אחים, יש כמה סיבות. כאשר יש לחץ של אירועים ואין זמן אז קוברים יחד כמה ביחד באותו הבור. אבל יש מצב אחר. בטח ב 1948, כשמשאית דלק או תחמושת מתפוצצת או נשרפת, אתה לא רואה בן אדם כאילו הוא הלך לישון, אתה רואה חלקים. אוספים מה שאפשר וקוברים ביחד. מה הם כן יודעים. כל משאית יודעים מי היה, לא יודעים מי זה מי. תראו גם את התאריכים, מאוד צמודים אחד לשני, אם לא באותו היום.

מפקד השיירות האלו שלא היה דרך אגב באף אחת מהן זה יצחק רבין. אבל השיטה של שיטת השיירות נכשלה. אחרי 4 חודשים של מצור ו-800 הרוגים. ופה יש רק חלק קטן מהם. מי היו על המשאית ? כאן לא צריך לוחמים מנוסים, סה"כ צריך סבלים מכיוון שאני מעביר סחורה, מים, אוכל...

רון תקום רגע. בכוונה אני מבקש ממך. תגידו אם אתה רוצה לשקר ולהגיד שאתה בן 17 יאמינו לו ? נכון ? היו עוד כמה כמוך. בן כמה אתה 14-15 ? אבל היו עוד כמה כמוך, אמיתי... זייפו את הגיל בגלל המלחמה, והתנדבו לאותם השיירות. בני 15, 16, 17. הם מתנדבו, ההורים לא ידעו אפילו. לא ידעו שהילד התנדב להגנה. אגב עם מדברים על גיל, אתם יודעים בן כמה החייל הכי צעיר בצה"ל ? 10, בירושלים הנצורה בעיר העתיקה, שהייתה תחת מצור ירדני. היה רובע יהודי. היה שם ילד בשם ניסים זיני, והכוחות שלנו רצו להעביר בתוך העיר עצמה תוך כדי המלחמה ידיעות מאחד לשני, מעמדה לעמדה ואז כמובן אין טלפונים, ומכשירי קשר לא גם אין. וניסים זיני, ילד בן 10, רץ בן העמדות. פעם רף עם גלגל, פעם עם כדור, תמיד רץ לבד. אין חברים, מלחמה...

והיה מעביר ידיעות ממקום למקום, עד שאיזה קצין ירדני ירד לו האסימון, אחרי כמה ימים והוריד אותו. ניסים זיני בקבור בהר הרצל עם סמל של צהל, קיבל הכרה כחייל, כבן עשר. בני 15, 16 גם כן קבורים שם כחיילים. 6000 הרוגים ואני לא מדבר על כמות הפצועים. זה אומר 1% אחוז מהאוכלוסייה. זה כמו לדבר אתכם היום על 70,000 הרוגים. זה סדר הגודל. אבל יותר מזה, מלחמת העצמאות בשיאה הגיעה ל 88,000 לוחמים. נתון יותר מדהים, שני שליש מהם 44,000 מהם היו ניצולי שואה. הגיעו מאירופה, שרדו את השואה, הגיעו לכאן ונרגו במלחמה. לא כולם כמובן.. אבל באו להילחם כאן. שני שליש מהכוח הלוחם, מספר מטורף היו מגיוסי חוץ לארץ . עזבו את השואה, לא משפחות, באו לכאן ונלחמו. אבל לא בשביל זה הבאתי אתכם לכאן, יש סיבות הרבה יותר טובות. הבאתי אתכםפ לכאן מכיוון שלכולכם ברור שיש מדינת ישראל. בשבילי כל יום שיש מדינה זה נס. אתם לא מבינים מה אני אומר. קם בבוקר, יש מדינה, תודה לאל. ואיזה מדינה יש.. לי זה לא ברור.

תפתחו עיתונים, קשקושים, שטויות במיץ עגבניות. הכל רע פה. בואו נעשה תרגיל. מי מפחד לצאת כאן בשבע בערב מהבית ? מצבכם יותר טוב מבניו יורק בשיקגו, בארגנטינה. במוסקבה ואוקריאנה. שם יש חושך אף אחד לא יוצא מהבית. אלימות.. יש מדינות שבהם אור אדום ברמזור בערב זה המלצה, כי אם לא אז שודדים אתכם. יש טרור, פעולות איבה, פיגועים, נכון...  רק במקסיקו אתם יודעים כמה שוטרים נהרגים בשנה על מלחמה בסמים ? מתקרב ל 10,000 איש בשנה. אנחנו חיים בגן עדן, רבותי. אני אוכיח עוד מעט עוד דבר.

איזה מדינה בנינו. אחים שלי עובדים בהייטק ורפואה. מכל העולם באים לראות איך עושים רפואה והייטק אצלנו. טכנולוגיות, טכנולוגיות צבאיות מכל העולם באים ללמוד. מודיעין, סייבר, מוכרים פה במיליארדים. התוצא הגולמי לנפש, כל אחד מאתנו ביצר בשנה  42,000 דולר בשנה. למצרים 2000 דולר לשנה, ירדן 3000 לשנה. בלנון בכלל לא במשחק. אנחנו במדד של לונדון ופריז. זה מטורף. אתם חיים בגן עדן ואף אחד לא סיפר לכם את זה, לא בעיתונים ולא בתקשורת. ואני מספר לכם את זה כי אתם חשובים אתם העתיד שלי וחשוב לי שתקבלו פרופורציות איפה אתם חיים, תראו את המחיר שנמצא כאן מאחוריכם. זה המחיר. את מה שאני אומר לכם כאן לא תמצאו בעיתון וגם לא בויקיפדיה. אבל אני לא משקר בכלום ובשביל זה הבאתי אתכם לפה. להסביר לכם שכל אחד מכם חשוב יותר ממני, אתם המדינה. אני 5 שנים לפני פנסיה. זה היום שדה הכי חשוב שאני עושה וחשוב לי שתראו שיש לזה מחיר והנה המחיר כאן, המחיר זה שירות צבאי בצבא אבל חשוב להבין שאתם חיים בתוך נס. תשכחו כל מה שסיפרתי חוץ מדבר אחד, אני חי בתוך נס ואיך לא ראיתי את זה עד עכשיו ואם זה ייכנס לכם לראש אתם תייצרו כאן חברה הרבה יותר טובה.

הדרכה בבית העלמין הצבאי בקריית ענבים.

אנחנו חיים בתוך נס, שנקרא מדינת ישראל

תמלול של הדרכה בבית העלמין כחלק מיום סיור הכולל סיור במסרק, ביקור כאן ובהר אדר.

התמונה בסרטון מתוך ויקיפדיה

הייתי בהרבה מקומות בעולם, ראיתי דברים שקשה לתאר במילים, אבל אם הייתי צריך להגדיר את עשרת המקומות שהכי הרשימו אותי, אז זה אחד מהם.

בתי קברות צבאיים יש אלפים ברחבי העולם אבל סיפור כמו זה, אין אחד. יש פה כמה פואנטות ואתחיל עם הכי קשה. החיילים האלו חפרו את הקבר של עצמם. הם ידעו שאם לא היום אז מחר ואם לא מחר אז מחרתיים הם יכנסו פנימה. זה לא קיים

תמחקו את בית הקברות הזה שאתם רואים שהוא מסודר, מתדרכות... בהמשך יש נחל, אתם יכולים לראות שםה יש הר ופה הר ובאמצע נחל. מתחיל לרדת גשם מתחיל לזרום פה נחל. בנחל הזה על הסלע שלו הם חופרים עם מקושים וכלי עבודה את הקבר. בכל מיני גדלי, לא הכל אותו דבר. יורים מסביב, מלחמה. זה לא פשוט... והם יודעים זה יושב עכשיו איתי עכשיו ואוכל איתי ארוחת צהרים וזאת שעכשיו ניסיתי להתחיל איתה מששהו פה ייכנס בימים הקרובים. חיילי חטיבת הראל של הפלמ"ח. אחת הדרכים שבה הם ניסו להציל 100,000 יהודים שחיו בירושלים תחת מצור, שהצבא הירדני עשה, זה להעביר שיירות עם אספקה. כשאני אומר שיירות זה לא משאית או שתיים, אני מדבר על 20-30-40 משאיות עם אוכל ומים ותחמושת ומה שצריך.

כשאני אומר מצור, אני רוצה להסביר מה זה מצור. זה אומר שאם עכשיו רון יוצא מהבית 90% הוא חוטף כדור בראש מצלף ירדני, אז הוא לא יוצא מהבית. עד היום בירושלים אפשר לראות שבחלונות של בתים מסויימים יש מעין סורגים שעשויים מפלטות מתכת שהחיילים הירדנים לא יראו דרך החלון.

הרבה זמן 4-5 חודשים הם היו במצור, אבלאל תסתכלו על הכביש לירושלים כמו שהוא היום, רוחב הכביש היה 3-4 מטרים. זה הכביש שהיה. המשאיות של פעם עולות לירושלים במהירות של 30 קמ"ש האיטיות, נורא לאט. תצפיתנים ערבים שיושבים בבית מחסיר, איפה שהיינו, איפה שעמדתם, רואים שיירות של משאיות, יוצאים למה שנקרא פעזה, פעזה זה אזעקה. הערבים יורדים מההרים. סוגרים עם אבנים את הכביש, משאית ראשונה נעצרת, כל המשאיות מאחוריה נעצרות ואז באש תופת הם יורים על המשאיות. כמעט ואין ניצולים. פעם, פעמיים, שלוש, עשר, עשרים פעמים. היו משאיות שהצליחו לעבור כשהערבים לא היו מספיק עירניים אבל בדרך כלל השיירות האלו נעצרו.

אנחנו רואים כאן קברי אחים. קבר שכמה קבורים בו ביחד. למה קברי אחים, יש כמה סיבות. כאשר יש לחץ של אירועים ואין זמן אז קוברים יחד כמה ביחד באותו הבור. אבל יש מצב אחר. בטח ב 1948, כשמשאית דלק או תחמושת מתפוצצת או נשרפת, אתה לא רואה בן אדם כאילו הוא הלך לישון, אתה רואה חלקים. אוספים מה שאפשר וקוברים ביחד. מה הם כן יודעים. כל משאית יודעים מי היה, לא יודעים מי זה מי. תראו גם את התאריכים, מאוד צמודים אחד לשני, אם לא באותו היום.

מפקד השיירות האלו שלא היה דרך אגב באף אחת מהן זה יצחק רבין. אבל השיטה של שיטת השיירות נכשלה. אחרי 4 חודשים של מצור ו-800 הרוגים. ופה יש רק חלק קטן מהם. מי היו על המשאית ? כאן לא צריך לוחמים מנוסים, סה"כ צריך סבלים מכיוון שאני מעביר סחורה, מים, אוכל...

רון תקום רגע. בכוונה אני מבקש ממך. תגידו אם אתה רוצה לשקר ולהגיד שאתה בן 17 יאמינו לו ? נכון ? היו עוד כמה כמוך. בן כמה אתה 14-15 ? אבל היו עוד כמה כמוך, אמיתי... זייפו את הגיל בגלל המלחמה, והתנדבו לאותם השיירות. בני 15, 16, 17. הם מתנדבו, ההורים לא ידעו אפילו. לא ידעו שהילד התנדב להגנה. אגב עם מדברים על גיל, אתם יודעים בן כמה החייל הכי צעיר בצה"ל ? 10, בירושלים הנצורה בעיר העתיקה, שהייתה תחת מצור ירדני. היה רובע יהודי. היה שם ילד בשם ניסים זיני, והכוחות שלנו רצו להעביר בתוך העיר עצמה תוך כדי המלחמה ידיעות מאחד לשני, מעמדה לעמדה ואז כמובן אין טלפונים, ומכשירי קשר לא גם אין. וניסים זיני, ילד בן 10, רץ בן העמדות. פעם רף עם גלגל, פעם עם כדור, תמיד רץ לבד. אין חברים, מלחמה...

והיה מעביר ידיעות ממקום למקום, עד שאיזה קצין ירדני ירד לו האסימון, אחרי כמה ימים והוריד אותו. ניסים זיני בקבור בהר הרצל עם סמל של צהל, קיבל הכרה כחייל, כבן עשר. בני 15, 16 גם כן קבורים שם כחיילים. 6000 הרוגים ואני לא מדבר על כמות הפצועים. זה אומר 1% אחוז מהאוכלוסייה. זה כמו לדבר אתכם היום על 70,000 הרוגים. זה סדר הגודל. אבל יותר מזה, מלחמת העצמאות בשיאה הגיעה ל 88,000 לוחמים. נתון יותר מדהים, שני שליש מהם 44,000 מהם היו ניצולי שואה. הגיעו מאירופה, שרדו את השואה, הגיעו לכאן ונרגו במלחמה. לא כולם כמובן.. אבל באו להילחם כאן. שני שליש מהכוח הלוחם, מספר מטורף היו מגיוסי חוץ לארץ . עזבו את השואה, לא משפחות, באו לכאן ונלחמו. אבל לא בשביל זה הבאתי אתכם לכאן, יש סיבות הרבה יותר טובות. הבאתי אתכםפ לכאן מכיוון שלכולכם ברור שיש מדינת ישראל. בשבילי כל יום שיש מדינה זה נס. אתם לא מבינים מה אני אומר. קם בבוקר, יש מדינה, תודה לאל. ואיזה מדינה יש.. לי זה לא ברור.

תפתחו עיתונים, קשקושים, שטויות במיץ עגבניות. הכל רע פה. בואו נעשה תרגיל. מי מפחד לצאת כאן בשבע בערב מהבית ? מצבכם יותר טוב מבניו יורק בשיקגו, בארגנטינה. במוסקבה ואוקריאנה. שם יש חושך אף אחד לא יוצא מהבית. אלימות.. יש מדינות שבהם אור אדום ברמזור בערב זה המלצה, כי אם לא אז שודדים אתכם. יש טרור, פעולות איבה, פיגועים, נכון...  רק במקסיקו אתם יודעים כמה שוטרים נהרגים בשנה על מלחמה בסמים ? מתקרב ל 10,000 איש בשנה. אנחנו חיים בגן עדן, רבותי. אני אוכיח עוד מעט עוד דבר.

איזה מדינה בנינו. אחים שלי עובדים בהייטק ורפואה. מכל העולם באים לראות איך עושים רפואה והייטק אצלנו. טכנולוגיות, טכנולוגיות צבאיות מכל העולם באים ללמוד. מודיעין, סייבר, מוכרים פה במיליארדים. התוצא הגולמי לנפש, כל אחד מאתנו ביצר בשנה  42,000 דולר בשנה. למצרים 2000 דולר לשנה, ירדן 3000 לשנה. בלנון בכלל לא במשחק. אנחנו במדד של לונדון ופריז. זה מטורף. אתם חיים בגן עדן ואף אחד לא סיפר לכם את זה, לא בעיתונים ולא בתקשורת. ואני מספר לכם את זה כי אתם חשובים אתם העתיד שלי וחשוב לי שתקבלו פרופורציות איפה אתם חיים, תראו את המחיר שנמצא כאן מאחוריכם. זה המחיר. את מה שאני אומר לכם כאן לא תמצאו בעיתון וגם לא בויקיפדיה. אבל אני לא משקר בכלום ובשביל זה הבאתי אתכם לפה. להסביר לכם שכל אחד מכם חשוב יותר ממני, אתם המדינה. אני 5 שנים לפני פנסיה. זה היום שדה הכי חשוב שאני עושה וחשוב לי שתראו שיש לזה מחיר והנה המחיר כאן, המחיר זה שירות צבאי בצבא אבל חשוב להבין שאתם חיים בתוך נס. תשכחו כל מה שסיפרתי חוץ מדבר אחד, אני חי בתוך נס ואיך לא ראיתי את זה עד עכשיו ואם זה ייכנס לכם לראש אתם תייצרו כאן חברה הרבה יותר טובה.

פוסטים דומים

השאר תגובה

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *